הרומן העדין והאופטימי של רות הוגאן הצליח לכבוש אותי בקסמו. יש בו
הומור, אהבה לבני אדם, לכלבים ולזיכרונות.
העולם של היום הוא עולם מנוכר, קשוח, ציני ואכזרי. הוגאן מצליחה לקחת
את קוראיה לעולם הרבה יותר נינוח, חמים, אוהב, מאמין ונוסטלגי. עולם שיש בו אמונה
בטוב ליבו של האדם וביכולתו לשנות ולהשפיע. האופטימיות הזו משמחת, מהנה ונוגעת
ללב.
הסיפור מתחיל עם סיפורו של אנתוני. סופר מזדקן החי בודד באחוזה גדולה.
לפני שנים רבות עמד להינשא, אך ארוסתו נפטרה. התליון שנתנה לו כשי, אות לאהבתה,
אבד לו ביום מותה. אנתוני מתאבל על מותה ואובדן התליון ומחליט לאסוף אבידות
נשכחות, כדי להחזירן לבעליהן. הוא מקטלג את האבידות שמצא ואף כותב על החפצים
סיפורים מיוחדים היוצאים לאור.
הזדקנותו ובדידותו גורמים לו לחפש אחר סוכנת בית לביתו. הוא מוצא את
לורה שמטפלת באחוזה ובו באהבה ותשומת לב. לורה נישאה בגיל צעיר והפסיקה את
לימודיה. נישואיה גרמו לה לאבד את אמונה בעצמה, להתכנס פנימה ולהפוך מהבטחה גדולה
לאישה ביישנית וחסרת בטחון. כישלון הנישואים הותיר אותה ללא מקורות הכנסה. העבודה
כסוכנת בית מחזקת ומעצימה אותה. אנתוני צופה בהתאוששותה ומחליט שהיא תהיה האישה
שתעזור בהחזרת החפצים האבודים לבעליהם.
תוך כדי סיפורם של אנתוני ולורה, פורשת לפניניו הכותבת סיפור משני
נוסף על מוציא לאור ועוזרתו הנאמנה, העובדים יחד שנים רבות, תוך חברות אמיצה
ואוהבת. שני הסיפורים מקבילים זה לזה והקשר יתגלה לנו בסיום. בנוסף לכך, משלבת
הכותבת את סיפורי החפצים האבודים. סיפורונים קצרים, מפתיעים ויפים.
הוגאן, מספרת סיפור על משמעות ואהבה, על חיבור בין אנשים ועושה זאת
בחן ובחיוך, תוך שהיא נעזרת ברוח רפאים ובנערה בעלת צרכים מיוחדים.
תוך כדי הקריאה חשתי כאילו אני קוראת סיפור שנכתב במאה ה-19 כיוון שיש
בו סוג של תמימות ואווירה שכבר לא קיימים היום, מה שאפשר לי סוג של בריחה למקום
אחר.
התרגום של יעל ענבר היה מצוין והעביר היטב את רוח הסיפור.
"שומר הדברים האבודים" מאת רות הוגאן. הוצאת עם עובד. 286
עמודים. 88 ₪.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה