דלעת ערמונים ממולאת בשר ברוטב שזיף ורימון

מצרכים

1.      4 דלעות ערמונים חצויות ומנוקות
2.      500 גר’ בשר בקר טחון
3.      100 גר’ פיסטוקים קצוצים היטב
4.       1 בצל קצוץ לקוביות קטנות
5.      צרור פטרוזיליה קצוץ
6.     5 שיני שום קצוצים
7.      ביצה
8.      כוס רוטב שזיף רימון של ‘יד מרדכי’
9.      2 כפות רוטב טריאקי ורימון של ‘יד מרדכי’

אופן ההכנה

להכניס לתנור שחומם ל-200 מעלות את דלעות הערמונים החצויות, לאחר שטפטפתם לתוכן רוטב טריאקי ורימון, למשך עשר דקות. בינתיים, לערבב בקערה את הבשר, הפיסטוקים, (להשאיר מעט פיסטוקים לקישוט) הפטרוזיליה, השום והביצה. לטגן את הבצל עד שיזהיב ולהוסיף לבשר. ליצור קציצות עגולות בידיים רטובות ולטגן כדקה בכל צד. יש להכין קציצות בגודל מתאים למילוי הדלעות. להוציאן מהתנור, למלא בקציצות הבשר המטוגנות קלות ולשפוך מעל, בנדיבות, את רוטב השזיפים והרימונים. לעטוף בנייר כסף ולתנור ב-180 מעלות למשך כארבעים דקות או עד שהדלעות רכות. להוריד את נייר הכסף, לקשט בפיסטוקים הקצוצים.

בתיאבון.

חווית שיט משפחתית במי החצבאני

מה עושים בשבת? המשפחה החליטה שזה הזמן המתאים להיענות להזמנה של קייקי כפר בלום ולהגיע לשייט במי החצבאני. השנה החורף היה גשום ומפלס הירדן הגיב בהתאם, כך שידענו שמחכה לנו חוויה נהדרת. אכן, כך היה , לא התאכזבנו. היה כיף, כיף, כיף.

אני נשמעת לכם מתלהבת? נכון, באמת התלהבתי ונהניתי מאד וכך גם בני המשפחה.במקרים כאלה טוב מראה עיניים. תביטו בצילומים ותבינו מה ההתלהבות הזו שלי.

מכיוון שאצלנו הבנים הם הרוב הם מצליחים להשפיע עלי בקלות וכך נבחר המסלול האתגרי הארוך. טוב, חייבת להודות, לא ממש אתגרי אבל יש מפלונים בדרך, יש קטעים שהזרימה הייתה מהירה, הצמחייה עבותה ופראית ויש הרבה שיחים שצריך לא להיתקע בהם. האווירה הייתה של חופש והיו לא מעט השפרצות מים וחיוכים והנאה. אורך המסלול כשמונה קילומטר ואנחנו עשינו אותו בזמן של שעתיים וחצי. אפשר לחתור מהר יותר ואז מתקצר או שניתן לעצור בדרך, כפי שראיתי שעשו רבים.

המסלול המשפחתי הוא בן ארבעה קילומטר, רגוע יותר ונמשך כשעה וחצי. לקראת סיום המסלול נמצא מפל שצריך לעבור וההתרגשות רבה.

קייקי כפר בלום הינו אתר השייט הגדול והוותיק ביותר. הוא פועל החל משנת 1986. הוא מפעיל צוות גדול ומקצועי ויש לו מספר גדול של כלי שייט. אני ממליצה לכל מי שמגיע לנפוש בצפון לשלב בתכנית הנופש גם שייט קייקים. אפשר קייק זוגי ואפשר משפחתי. ניתן לבחור בין המסלול האתגרי לבין המסלול המשפחתי. במידה וילדיכם עדיין לא הגיעו לגיל עשר לא ניתן לבחור את המסלול האתגרי. גם במסלול המשפחתי יש הגבלת גיל- מותר רק לילדים בני חמש ומעלה. כל הסירות והקייקים עומדים בתקנים מחמירים והצוות במקום פועל כדי להבטיח חוויה שהיא גם בטיחותית.

בנוסף לשייט מציע האתר אפשרויות בילוי נוספות- אומגה לתוך המים. קיר טיפוס המתנשא לגובה של 12 מ' וגשרי חבלים בין צמרות העצים. יש גם מתחם חץ וקשת ויש "משחקייה" לטובת הקטנטנים שאינם יכולים לצאת לשייט. יש גם מתחם קמפינג מסודר שכולל שירותים, מקלחות מים חמים לאורך שעות היום והלילה ומרחבי דשא מטופחים שבהם תוכלו לערוך פיקניקים.

מחירים: תוכלו למצוא באתר את המחירים וההנחות, אני מצרפת לינק להנחות-

http://www.kayaks.co.il/catalog/1/catalog1

בנוסף, ראיתי שניתן גם להוריד קופון שנותן הנחה של 15%. רצוי שתכנסו לאתר ותבדקו גם את זמני הפעילות. כאן- http://www.kayaks.co.il/

אז למה אתם מחכים? צאו ליהנות משייט בצפון.

תבשיל רצועות חזה עוף בפטריות ופלפלים

תבשיל קל להכנה ומהיר.תוך חצי שעה יש ארוחת צהריים מצוינת. רצועות העוף נשארות עסיסיות. המנה צבעונית ואסתטית.

אני מגישה אותה על מצע של פסטה או אורז.

מצרכים

1/2 קילו חזה עוף חתוך לרצועות

 3 בצלים גדולים

 5 פלפלים חתוכים לרצועות

סלסלת פטריות שמפניון טריות או קופסת שימורי פטריות (יוצא בסדר גמור)

  1/2 כוס רוטב בסיס של אסם

3 כפות סויה

 3 כפות יין אדום

 1 קופסת רסק עגבניות (מאה גר’)

 1 כף אבקת מרק עוף

 5 שיני שום קצוצות

 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה

לטגן את הבצל הקצוץ ב-2 כפות שמן כשמזהיב להוסיף את רצועות חזה העוף ולהמשיך לטגן עד שיזהיבו. להוציא מהמחבת ולהכניס את רצועות הפלפלים והשום לאדות מעט ואז להוסיף את הפטריות ולבשל יחד כעשר דקות.

 להוסיף לפלפלים ולפטריות את רצועות העוף , לערבב.

 להוסיף את רוטב הבסיס של אסם, הסויה, היין, אבקת מרק ורסק עגבניות. לערבב.

 להמשיך לבשל עוד כעשרים דקות.

בתיאבון.

רפטינג על הזמבזי

אני אוהבת מים ואוהבת לשחות. אחד הדברים שמאד רציתי לעשות היה רפטינג על הזמבזי בזמביה.
זה רפטינג הנחשב מאתגר במיוחד והאשדות מדורגים בדרגה חמש.
למי שאוהב אקסטרים ונהנה מתחושת הסכנה אני ממליצה בכל לב. 
זו היתה חוויה מדהימה, בלתי נשכחת ומפחידה ברמות.
ועכשו אתן לצילומים לדבר. את הצילומים צילם צלם שיצא איתנו ועמד על הגדה וצילם.

יוצאים לדרך - 

אנטיפסטי בתנור. בריא, טעים וקל הכנה

זה המתכון הקל והמהיר ביותר שאהוב על כולם.

מגש כזה על השולחן בתוספת למנה העיקרית ואתם מסודרים.

מה צריך?

ירקות כמו- בטטה, חציל, קישוא, כרובית, פלפלים, ברוקולי, בצל.

איך?

פורסים על תבנית נייר אפייה. קוצצים את הירקות לפרוסות , מזלפים שמן זית, פלפל ומלח גרוס ומעל ענפי רוזמרין.

 

בתנור שמים על גריל. לאחר כ-20  דקות הופכים את הירקות. במידת הצורך מזלפים עוד שמן זית ולעוד כ-15 דקות.

זהו. האנטיפסטי מוכן.

בתיאבון.

 

קובה חלק ב'- המלצות וטיפים

משכורת ממוצעת בקובה עומדת על בין 25$ ל-30$ לחודש. אז איך הם מסתדרים, שאלנו בתמיהה. הקובנים חיים בצניעות. מסתפקים במועט. באמת במועט. יש אוכל? יש מוזיקה? יש איפה לשים את הראש? די בכך. מגמת הילודה בירידה כיוון שלגדל ילד עולה הרבה כסף.

השלטון מספק את רוב הצרכים במחירים אפסיים. לכל אזרח פנקס איתו הוא הולך למכולת השכונתית ומקבל קיצבה של אורז, אבקת חלב, לחם, בשר ועוד מצרכים בסיסיים. תלבושות לבית ספר מקבלים מהמדינה. החינוך חינם ולכולם. לא ראיתי בקובה הומלסים או אנשים שמחטטים בפחי הזבל. המדריך סיפר לנו שגם אם יש אנשים המצליחים להרוויח יותר, במיוחד אלו העובדים עם תיירים, אין להם מה לעשות עם הכסף. בקובה הכל שייך לשלטון. אי אפשר להשקיע. אי אפשר לקנות בתים. אין תכניות חיסכון. מקסימום, ניתן לקנות עוד ג’ינס או מוצר צריכה אחר.

מכולת שכונתית

לקובנים יש מוזיקה. ברחובות, בבתי הקפה, במסעדות, במועדונים. בכל מקום תמצאו להקות מנגנות ושרות. הם גם מקליטים את הביצועים ועוברים בין המאזינים, מוכרים דיסקים צרובים ואוספים טיפים. המוזיקה היא קובנית, סוערת, חושנית ושמחה ויש כמובן, את המוזיקה הישנה והמוכרת. לא שמעתי להקה אחת שהייתה גרועה. הם נגנים מצוינים ולא פעם אנשים, רובם תיירים, נעצרים מקשיבים, מוחאים כפיים ואפילו יוצאים בריקוד.

טרינידד- העיר הוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי. הבתים עתיקים ובנויים בסגנון ניאו קלאסי ובארוק. שווה לבקר שם במוזיאון הרומנטיקה הנמצא בביתה של משפחה עשירה וניתן למצוא שם פרטי ריהוט עתיקים, כלי חרסינה ונברשות מימי הקמת העיר. אני מאד אוהבת לחזור כך לעבר דרך החפצים שנותרו. נחמד לטייל בסמטאות, לבחון את עבודות היד. מי שאוהב מפות שולחן רקומות זה המקום המתאים.

כך עושים קרח בקובה

פולי קפה

מטרינידד נסענו לוארדרו דרך עמק תחנות הסוכר לשם הובאו עבדים מאפריקה כדי לעבוד בתעשיית הסוכר.

וארדרו – חוף הריביירה הקובנית. אזור שכולו מלונות בסגנון הכל כלול בכל טווח מחירים שתרצו. מי שהיה בתורכיה יודע בערך איך זה מתנהל. גם כאן הרוב תיירים. קנדים, גרמנים, רוסים וגם מעט קובנים. המטרה היא להתפנק, להתפנק, להתפנק. תשתו כל מה שתרצו. תאכלו עד שיימאס. תרקדו כל לילה ובבוקר ים, בריכה, התעמלות. הכל כלול כבר אמרתי?

החול רך ונהדר. הים צלול. כסאות הנוח מזמינים ודקלי הקוקוס נוטים לעברכם. אתם יכולים להחליט לצאת לשחייה עם דולפינים, לצאת לטיול ג’יפים, לשוט בקטמראן, לקחת שיעור סלסה, מסג’, מה שתרצו. אנחנו יצאנו לשייט לקראת השקיעה והיה נחמד. בערבים יש מופעים וריקודים.

אז, האם לבקר בקובה? את תשובתי אתם בוודאי, כבר יודעים. למרות הטיסה הכל כך ארוכה, כדאי לנסוע. זו ארץ של ניגודים. ארץ ענייה שאנשיה שמחים בחלקם. אנשים היודעים כיצד לשמוח גם עם המועט שיש. ארץ שהזמן עצר בה מלכת. הכל איטי, סבלני, רגוע. ארץ שתושביה השונים- לבנים, שחורים, מולאטים מקבלים זה את זה וחיים יחד ללא גזענות.

זה היה טיול מרתק ושונה ואני אומרת לכם- סעו לקובה!

.

קובה חלק א'- המלצות וטיפים

הסיפורים ששמעתי על קובה הציתו את הדמיון. סיפרו על מדינה ענייה שתושביה שמחים בחלקם, נושמים וחיים מוזיקה, רוקדים ברחובות. סיפרו על שחורים, לבנים ומולטים החיים בהרמוניה. ארץ של נופים, רום, סיגרים וסלסה.

החלטנו שחייבים לבדוק האם הכל נכון. לחוות את קובה דרך העיניים שלנו  וליהנות ממה שיש לה להציע. התלבטנו האם לנסוע באופן עצמאי או קבוצתי ולבסוף יחד עם זוג חברים החלטנו על טיול מאורגן וזאת בעיקר בגלל קוצר הזמן והרצון להספיק כמה שיותר. בדיעבד עשינו החלטה מצוינת כיוון שהקבוצה היתה קטנה ומדריך הטיול צביקי זידא, התגלה כמדריך מצוין.

למי שפנוי ויכול להקדיש זמן רב לטיול אני ממליצה על טיול עצמאי. אפשר להסתדר שם עם אנגלית, אפשר לשכור קאזה במרבית המקומות בסכום סביר לגמרי, אפשר לשכור רכב או לנסוע ממקום למקום בטקסי מדליק משנות החמישים. למי שכמונו קצר בזמן טיול מאורגן הוא פתרון טוב. אנחנו בחרנו ב”אופיר טורס” שהציעו טיול בן שמונה ימים שתאם לציפיות  ומעבר לכך. צביקי שהדריך, מתגורר בקובה כבר 11 שנים. מכיר היטב את רחובות הוואנה, טרינידד ושאר הפרובינציות בהן ביקרנו. הוא ידע לקחת אותנו לכל המקומות ששווה לבקר, לא נתן לנו ולו לילה אחד חופשי. כל ערב מועדון אחר. כל יום משקה אחר. בלב שלם אני יכולה לומר שהוא עשה את הטיול למהנה מאד עבורנו.

טוב, מספיק עם ההקדמות. נתקדם לחוויות. קובה זה כמו לחזור בזמן לשנות החמישים. מי זוכר איך כולם יצאו בערבי קיץ החוצה, לשבת עם השכנים, לשתות קפה יחד. הילדים שיחקו בחוץ תופסת ומחבואים? יש מי שזוכר? כך זה בקובה. כולם בחוץ. הדלתות פתוחות, המוזיקה נשפכת החוצה. אנשים מדברים, מחייכים, נראים שמחים. הלבוש פשוט וקצר. הגברים יסתובבו ברחוב ללא חולצות. הנשים במכנסיים קצרים ובגופייה ולא חשוב הגיל. והמכוניות? מה לא נאמר על המכוניות? על יופין. לא יאמן איך המכוניות הישנות הללו נוסעות. כל זאת יחד עם הבתים העתיקים והיפים יוצרים אווירה שונה, קלילה, שמחה ומזמינה. אי אפשר לא לחייך אל האנשים. לשמוח איתם.

איפה ביקרנו? בהוואנה כמובן, כיכר המהפכה, בית הכנסת, המדרחוב המפורסם של העיר, הכיכרות , בית הבירה המקומי, שוק עבודות היד. אהבתי מאד להסתובב בסמטאות ובשוק. לשתות מוחיטו ופינה קולדה. מי שמגיע להוואנה שלא יוותר על ביקור במלון “נסיונאל” המדהים. הריהוט, הנברשות, סגנון הבנייה. תרגישו שיצאתם מסרט.

הכי נחמד היה לסייר במקומות בהם חי ועבד ארנסט המינגווי. היינו בפאבים בהם שתה דקירי ומוחיטו. היינו באחוזה שלו ובעיירה ששימשה השראה לכתיבת “הזקן והים”. אפילו ביקרנו במלון אמבוס מונדוס שם חי בשנים הראשונות בקובה וראינו את חדרו ואת השולחן שנבנה במיוחד בשבילו.

כדאי לבקר בעמק ויניאלס שם ניתן לצפות בגבעות סלעיות ענקיות ” מוגוטים” שם גם ביקרנו בחווה לגידול טבק וראינו איך מייבשים את העלים ואיך מייצרים את הסיגרים הקובנים באופן ידני. עבודה מדויקת מאד ולא פשוטה כלל. גן עדן לכל מי שמעשן. מי שמגיע לבד יכול לשכור באזור קאזה למספר ימים. ניתן לטייל, לשכור אופניים, להתבטל. לצאת בערבים לפאבים ולמועדונים ולרקוד סלסה יחד עם המקומיים. יש שם מערת נטיפים יפה ” מערת האינדיאני” ואפשר לשוט בנהר התת קרקעי. מאד נחמד.

.