רשומות

יום שישי, 13 במאי 2016

האסופה "אהבה וידידות"- של ג'יין אוסטן – אוסף יצירות קצרות, שנונות ומהנות



לאוהבי ג'יין אוסטן, כל ספר שלה המתורגם לעברית הוא חגיגה. ואכן, שמחתי לקבל את האסופה "אהבה וידידות" בהוצאת סנדיק ספרים ו לא(ה)בות הוצאת ספרים, שיש בו 2 חלקים. "ליידי סוזן"- רומן מכתבים  ו"כתבי נעורים"- יצירות שנמצאו במחברותיה של אוסטן המתבגרת ונכתבו בין הגילאים 11-17.

יש הבדל רב בין "ליידי סוזן" המגובש, השנון והפרובוקטיבי לתקופתו לבין "כתבי נעורים" המכיל סיפורים לא גמורים, פתיחה לרומן, שירים וחיבורים שנועדו לשעשע את בני משפחתה של אוסטן וחשיבותם היא באופן שבו אנו למדים על התפתחות כתיבתה של אוסטן והדרך שעברה עד לכתיבת הרומנים המפורסמים שלה. נהניתי מאד הן מרומן המכתבים והן מהעיון ביצירות ה"לא אפויות" אך המשעשעות והעוקצניות שהצליחו להמחיש לי את רוח התקופה ולהחיות את הדמויות בעולמה של אוסטן.

רומן המכתבים "ליידי סוזן"- הוא רומן קצר המסתיים במהירות ולדעתי אף בחיפזון יתר. זה הניסיון הראשון של אוסטן לכתוב רומן במתכונת שרווחה בתקופתה. רומן במכתבים. במרכז הסיפור נמצאת אלמנה יפת תואר, פלרטטנית ופקחית המחפשת בעל לבתה ולעצמה. מהנה מאד לעקוב אחר האופן האלגנטי והשנון בו מצליחה האלמנה להפיל ברשתה את הגברים הסובבים אותה. יש בתחבולות בהן נוקטת הגיבורה ביקורת ובוז של אוסטן כלפי ההתנהלות החברתית של אותה תקופה. ברומנים המאוחרים יותר נמצא זאת באופן סמוי יותר, כאן זה הרבה יותר גלוי וארסי. גינוני הנימוס, האיפוק, ההתנהלות החברתית- כל אלה משמשים את האלמנה לשם השגת מטרותיה. מזימות, שקרים, חוסר עקרונות, מניפולציות רגשיות ושנאת אם לבתה- הכל נמצא ברומן המהנה והשנון הזה. בתקופה שבה היה לגמרי לא פשוט להיות אישה, היה צורך בתחבולות ואחיזת עיניים ואת זה נמצא בשפע ברומן קצר זה. התרגום המצוין של ענבל שגיב- נקדימון הוסיף להנאה.

"כתבי נעורים"-  הוא כפי שכתבתי, אוסף יצירות מוקדמות של הסופרת. גלית דהן קרליבך כותבת בסיום הספר על יצירתה של אוסטן ומציינת שהכתבים נכתבו בילדותה ובנעוריה של ג'יין וכפי שרואים בהקדשות השונות, הם נכתבו לשעשועם של בני המשפחה. היא כותבת "ללא קושי אפשר לדמות את אוסטן לציירת. הציירת מטרידה את כל סביבתה: היא מציירת דיוקנאות של בני משפחתה, מנסה לתפוס את הזווית הטובה ביותר של שפם החתול שלה, מגייסת עצמים שונים במרחב ומורחת עליהם צבע עד שיצירותיה מתחילות להתגבש וסגנונה מתחיל לייחד אותה". זו בעיניי, הדרך הנכונה לקרוא את היצירות המוקדמות הללו ולהתענג עליהן. סוג של משחק, מלא הומור ושנינות המגלה לנו כיצד התפתחה היוצרת האהובה וכיצד נולדו הרומנים המפורסמים שלה. הדרך שעברה היא המעניינת והיכולת להביא דמויות שונות של אותה תקופה ובכך להבין את המערכת החברתית הנהוגה אז. גם כאן התרגום המוצלח של סטלה פנטופל מוסיף להנאה.

היצירות הללו הוסתרו על ידי בני המשפחה שחששו שיפגעו בתדמיתה המוסרית והמכובדת של הסופרת. הן לא היו אמורות להתפרסם ונחשפו לקהל רק בסוף המאה התשע- עשרה. בקרוב, יצא סרט קולנוע המבוסס על "ליידי סוזן".

לסיכום- מומלץ ומהנה ולא רק לאוהבי ג'יין אוסטן.

 

אין תגובות:

פרסום תגובה