קובה חלק א'- המלצות וטיפים

הסיפורים ששמעתי על קובה הציתו את הדמיון. סיפרו על מדינה ענייה שתושביה שמחים בחלקם, נושמים וחיים מוזיקה, רוקדים ברחובות. סיפרו על שחורים, לבנים ומולטים החיים בהרמוניה. ארץ של נופים, רום, סיגרים וסלסה.

החלטנו שחייבים לבדוק האם הכל נכון. לחוות את קובה דרך העיניים שלנו  וליהנות ממה שיש לה להציע. התלבטנו האם לנסוע באופן עצמאי או קבוצתי ולבסוף יחד עם זוג חברים החלטנו על טיול מאורגן וזאת בעיקר בגלל קוצר הזמן והרצון להספיק כמה שיותר. בדיעבד עשינו החלטה מצוינת כיוון שהקבוצה היתה קטנה ומדריך הטיול צביקי זידא, התגלה כמדריך מצוין.

למי שפנוי ויכול להקדיש זמן רב לטיול אני ממליצה על טיול עצמאי. אפשר להסתדר שם עם אנגלית, אפשר לשכור קאזה במרבית המקומות בסכום סביר לגמרי, אפשר לשכור רכב או לנסוע ממקום למקום בטקסי מדליק משנות החמישים. למי שכמונו קצר בזמן טיול מאורגן הוא פתרון טוב. אנחנו בחרנו ב”אופיר טורס” שהציעו טיול בן שמונה ימים שתאם לציפיות  ומעבר לכך. צביקי שהדריך, מתגורר בקובה כבר 11 שנים. מכיר היטב את רחובות הוואנה, טרינידד ושאר הפרובינציות בהן ביקרנו. הוא ידע לקחת אותנו לכל המקומות ששווה לבקר, לא נתן לנו ולו לילה אחד חופשי. כל ערב מועדון אחר. כל יום משקה אחר. בלב שלם אני יכולה לומר שהוא עשה את הטיול למהנה מאד עבורנו.

טוב, מספיק עם ההקדמות. נתקדם לחוויות. קובה זה כמו לחזור בזמן לשנות החמישים. מי זוכר איך כולם יצאו בערבי קיץ החוצה, לשבת עם השכנים, לשתות קפה יחד. הילדים שיחקו בחוץ תופסת ומחבואים? יש מי שזוכר? כך זה בקובה. כולם בחוץ. הדלתות פתוחות, המוזיקה נשפכת החוצה. אנשים מדברים, מחייכים, נראים שמחים. הלבוש פשוט וקצר. הגברים יסתובבו ברחוב ללא חולצות. הנשים במכנסיים קצרים ובגופייה ולא חשוב הגיל. והמכוניות? מה לא נאמר על המכוניות? על יופין. לא יאמן איך המכוניות הישנות הללו נוסעות. כל זאת יחד עם הבתים העתיקים והיפים יוצרים אווירה שונה, קלילה, שמחה ומזמינה. אי אפשר לא לחייך אל האנשים. לשמוח איתם.

איפה ביקרנו? בהוואנה כמובן, כיכר המהפכה, בית הכנסת, המדרחוב המפורסם של העיר, הכיכרות , בית הבירה המקומי, שוק עבודות היד. אהבתי מאד להסתובב בסמטאות ובשוק. לשתות מוחיטו ופינה קולדה. מי שמגיע להוואנה שלא יוותר על ביקור במלון “נסיונאל” המדהים. הריהוט, הנברשות, סגנון הבנייה. תרגישו שיצאתם מסרט.

הכי נחמד היה לסייר במקומות בהם חי ועבד ארנסט המינגווי. היינו בפאבים בהם שתה דקירי ומוחיטו. היינו באחוזה שלו ובעיירה ששימשה השראה לכתיבת “הזקן והים”. אפילו ביקרנו במלון אמבוס מונדוס שם חי בשנים הראשונות בקובה וראינו את חדרו ואת השולחן שנבנה במיוחד בשבילו.

בביתו של המינגווי

כדאי לבקר בעמק ויניאלס שם ניתן לצפות בגבעות סלעיות ענקיות ” מוגוטים” שם גם ביקרנו בחווה לגידול טבק וראינו איך מייבשים את העלים ואיך מייצרים את הסיגרים הקובנים באופן ידני. עבודה מדויקת מאד ולא פשוטה כלל. גן עדן לכל מי שמעשן. מי שמגיע לבד יכול לשכור באזור קאזה למספר ימים. ניתן לטייל, לשכור אופניים, להתבטל. לצאת בערבים לפאבים ולמועדונים ולרקוד סלסה יחד עם המקומיים. יש שם מערת נטיפים יפה ” מערת האינדיאני” ואפשר לשוט בנהר התת קרקעי. מאד נחמד.

.