משכורת ממוצעת בקובה עומדת על בין 25$ ל-30$ לחודש. אז איך הם מסתדרים, שאלנו בתמיהה. הקובנים חיים בצניעות. מסתפקים במועט. באמת במועט. יש אוכל? יש מוזיקה? יש איפה לשים את הראש? די בכך. מגמת הילודה בירידה כיוון שלגדל ילד עולה הרבה כסף.
השלטון מספק את רוב הצרכים במחירים אפסיים. לכל אזרח פנקס איתו הוא הולך למכולת השכונתית ומקבל קיצבה של אורז, אבקת חלב, לחם, בשר ועוד מצרכים בסיסיים. תלבושות לבית ספר מקבלים מהמדינה. החינוך חינם ולכולם. לא ראיתי בקובה הומלסים או אנשים שמחטטים בפחי הזבל. המדריך סיפר לנו שגם אם יש אנשים המצליחים להרוויח יותר, במיוחד אלו העובדים עם תיירים, אין להם מה לעשות עם הכסף. בקובה הכל שייך לשלטון. אי אפשר להשקיע. אי אפשר לקנות בתים. אין תכניות חיסכון. מקסימום, ניתן לקנות עוד ג’ינס או מוצר צריכה אחר.
מכולת שכונתית
לקובנים יש מוזיקה. ברחובות, בבתי הקפה, במסעדות, במועדונים. בכל מקום תמצאו להקות מנגנות ושרות. הם גם מקליטים את הביצועים ועוברים בין המאזינים, מוכרים דיסקים צרובים ואוספים טיפים. המוזיקה היא קובנית, סוערת, חושנית ושמחה ויש כמובן, את המוזיקה הישנה והמוכרת. לא שמעתי להקה אחת שהייתה גרועה. הם נגנים מצוינים ולא פעם אנשים, רובם תיירים, נעצרים מקשיבים, מוחאים כפיים ואפילו יוצאים בריקוד.
טרינידד- העיר הוכרה על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמי. הבתים עתיקים ובנויים בסגנון ניאו קלאסי ובארוק. שווה לבקר שם במוזיאון הרומנטיקה הנמצא בביתה של משפחה עשירה וניתן למצוא שם פרטי ריהוט עתיקים, כלי חרסינה ונברשות מימי הקמת העיר. אני מאד אוהבת לחזור כך לעבר דרך החפצים שנותרו. נחמד לטייל בסמטאות, לבחון את עבודות היד. מי שאוהב מפות שולחן רקומות זה המקום המתאים.
כך עושים קרח בקובה
פולי קפה
מטרינידד נסענו לוארדרו דרך עמק תחנות הסוכר לשם הובאו עבדים מאפריקה כדי לעבוד בתעשיית הסוכר.
וארדרו – חוף הריביירה הקובנית. אזור שכולו מלונות בסגנון הכל כלול בכל טווח מחירים שתרצו. מי שהיה בתורכיה יודע בערך איך זה מתנהל. גם כאן הרוב תיירים. קנדים, גרמנים, רוסים וגם מעט קובנים. המטרה היא להתפנק, להתפנק, להתפנק. תשתו כל מה שתרצו. תאכלו עד שיימאס. תרקדו כל לילה ובבוקר ים, בריכה, התעמלות. הכל כלול כבר אמרתי?
החול רך ונהדר. הים צלול. כסאות הנוח מזמינים ודקלי הקוקוס נוטים לעברכם. אתם יכולים להחליט לצאת לשחייה עם דולפינים, לצאת לטיול ג’יפים, לשוט בקטמראן, לקחת שיעור סלסה, מסג’, מה שתרצו. אנחנו יצאנו לשייט לקראת השקיעה והיה נחמד. בערבים יש מופעים וריקודים.
אז, האם לבקר בקובה? את תשובתי אתם בוודאי, כבר יודעים. למרות הטיסה הכל כך ארוכה, כדאי לנסוע. זו ארץ של ניגודים. ארץ ענייה שאנשיה שמחים בחלקם. אנשים היודעים כיצד לשמוח גם עם המועט שיש. ארץ שהזמן עצר בה מלכת. הכל איטי, סבלני, רגוע. ארץ שתושביה השונים- לבנים, שחורים, מולאטים מקבלים זה את זה וחיים יחד ללא גזענות.
זה היה טיול מרתק ושונה ואני אומרת לכם- סעו לקובה!
.
נהדר, תודה על הכתבה המעניינת - מאוד מביא חשק לבקר שם.
השבמחקתודה רבה. :)
מחק