מתוך המופע 'הליכה לילית'
ימים של קורונה אינם ימים טובים לפסטיבלים. אבל, יש אנשים שמצליחים
להתגבר על המורכבות ולהוציא לפועל חלומות. כאלה הם ק.ט.מ.ו.ן – קבוצת מחול ירושלים. אלעד
שכטר מנכ"ל פסטיבל ' מיפו עד אגריפס' וסופי קרנץ המנהלת האמנותית
של הפסטיבל שהוכיחו שאפשר להרים פסטיבל חוויתי וייחודי גם בזמנים כאלה.
"בשנה שעברה הוצגו בפסטיבל 11 עבודות והוא נמשך 5 ימים."
אמר אלעד שכטר במפגש שהתקיים בבית אליאנס בפתיחת הפסטיבל "ואילו השנה
יהיו 4 עבודות למשך יומיים בלבד. לעומת האלפים שצפו במופעים בשנה שעברה. השנה יצפו
במופעים כ-480 איש ולמעשה כל הכרטיסים כבר נמכרו. גם למופעים החינמיים הייתה הרשמה
מראש, על פי הנחיות משרד הבריאות"
המורכבות, הבלבול, החששות מפני סגר, כל אלה רק גרמו לקבוצת המחול ק.ט.מ.ו.ן
להיות נחושים יותר "דווקא עכשיו אנו רואים חשיבות גדולה לקיים
את הפסטיבל שכולו תרבות יוצרת, במרכז הכי אותנטי וחי של ירושלים, שוק מחנה
יהודה. השנה אירועי הפסטיבל יתקיימו במסעדות, מלונות, מרכזים מיוחדים
ומרחבים אורבניים בעיר וזאת במטרה להעניק את החוויה הירושלמית והמפגש הייחודי עם
יצירה ויוצרים. אנו מחויבים, כמובן, לעמוד בכל ההנחיות של העת האחרונה"
אמר אלעד שכטר.
סופי קרנץ, המנהלת האמנותית של
הפסטיבל סיפרה על בחירת הנושא "לילה" ועל התהליך האמנותי והאתגרים שעמדו
לפניהם. "לא האמנתי שהפסטיבל יצא לדרך" אמרה בהתרגשות " יש לי
תחושה של כמו לפני חתונה שהנה הצלחנו להגשים ולממש את האהבה הגדולה שלנו למחול ולפסטיבל"
לסיום המפגש טעמנו
ממטעמיו של השף איל אסולין שלקח חלק במופע "דיורמה" והתאים את
מנות האוכל למופע. (על המופע בהמשך)
לאחר מכן, הגיעה ג'קי
קנדי ולקחה אותנו לסיור בשוק. המופע "ג'קי בשוק" היה מופע שבו
הובילה אותנו ג'קי קנדי להכיר פינות נסתרות ברחבי השוק ולסיום אכלנו במסעדת 'רחמו
' הידועה. (על המופע ועל היוצרת אורי לנקינסקי בהמשך)
אחרי ששבענו ונהנינו
עלינו למרפסת של מוסללה ושם צפינו במופע 'הליכה לילית' של היוצרים: קורלי
לדאם ותומיליו מינץ. סיום מרגש לערב חוויתי ומיוחד.
אני מקווה שבשנה הבאה
תעלם הקורונה מחיינו והפסטיבל יתקיים במתכונתו הנרחבת. אך, גם במתכונת מצומצמת, זו
הייתה חגיגה נהדרת שהצליחה לשלב בין תרבות למראות השוק, טעמיו וניחוחו. ואני
ממליצה בחום לרשום לעצמכם כבר עכשיו, להגיע לפסטיבל הבא וליהנות ממופעים ייחודיים
וחדשניים.
על קבוצת המחול ק.ט.מ.ו.ן
קבוצת מחול ק.ט.מ.ו.ן
היא ארגון תרבותי שהוקם על ידי הכוראוגרף אלעד שכטר בירושלים בשנת 2012. הקבוצה
פועלת מתוך הכרה שמחול מאפשר מפגשים בלתי אמצעיים וחוויות משותפות, דרכם ניתן
להניע שינוים חברתיים ולתווך בין קהילות שונות. לאמני גוף ותנועה, יכולת רגישה
לחבר ולגשר פערים בין תרבויות המתקיימות זו לצד זו.
כל פעילות הקבוצה
מבוססת ומעודדת שיתופי פעולה בין-תרבותיים מגוונים ויצירת חוויות אינטנסיבית של
מפגש בין גוף למקום. בכך מותירה חותם תנועתי ורעיוני במרחב הציבורי הירושלמי
וברחבי העולם.
ק.ט.מ.ו.ן. רואה את
הכח החיוני של אמנות המחול בעיקר כשהיא מחוברת לקונטקסט שבה היא נוצרת - למכלול
תרבותי-אורבני. כך היא הופכת לכלי לפיתוח שיח על חוויות הגוף האנושי.
אודות המקומות
והמסעדות שאירחו את המופעים
- מסעדת רחמו
׳רחמו׳ משוק מחנה
יהודה היא מסעדה ירושלמית אסלית אותנטית. כשנכנסים בשעריה מקדמים את פני הבאים
ניחוחות המאכלים המהבילים על פתיליות במטבח. כל התבשילים הינם ביתיים וכשרים, אוכל
איכותי שמוצאו עיראקי וטעמיו הנפלאים עשירים בתיבול ירושלים ובאהבה אמיתית לבישול
והסעדה. המסעדה, אשר פתחה את שעריה בשנות ה-50, שוכנת בבניין אבן, בעל מראה שניחן
בפשטות כובשת לב, ותמיד שורה בו אווירה ירושלמית מקורית נהדרת.
2.
'מוסללה'
מוסללה – מעבדה לחקר
עירוניות יצירתית ובת-קיימא
מוסללה הינה קהילת
יוצרים ירושלמית המאגדת אמנים, פעילים חברתיים, אנשי חינוך ויזמים ופועלת בעיר מאז
שנת 2009 בתור עמותה. הקהילה פועלת כמעבדת מחקר לחיים עירוניים מקיימים,
ומספקת חממה ובית ליוזמות במרחב שבין אמנות, חברה וקיימות. מוסללה פועלת מתוך
אמונה שבכוחן של האמנות והיצירתיות להביא לשינוי בר-קיימא בתרבות ובחברה הירושלמית
והעירונית בכלל.
המרפסת הינה מרחב
ייחודי מסוגו הממוקם על הגג של בניין כלל, מרחב שמחבר בין אמנות, מודעות סביבתית
וחשיבה מקיימת – מרחב שהוא גם ביתה של קהילת היוצרים מוסללה. מהשילוב מתקבל גג
ירוק ופורח, מרחב למחקר, יצירה ומשחק, חלל שמהווה מרחב ציבורי מסוג חדש. המרפסת
נפתחה לראשונה לציבור בסוף מאי 2016 בקצה מדרגות הספירלה של מרכז כלל, 12 מטרים
מעל מפלס הרחוב, בליבה של ירושלים. מתחם המרפסת מורכב מחלק מקורה ומחלק פתוח תחת
כיפת השמיים המתפרס על פני גג הבניין.
3.
'בית אליאנס'
בית
"אליאנס" נבנה בסוף המאה ה-19, כחלק ממתחם חינוך של ארגון כי"ח (כל
ישראל חברים), והוא היחידי ששרד במתחם עד היום. זהו בית-חצר מלבני בן שלוש קומות,
בנוי מחזיתות אבן ומקורה בגג רעפים. במשך שנים רבות הוא היה אחד הבניינים הגדולים
ביותר בעיר. ׳אליאנס׳ היה אחד מבתי הספר המודרניים הראשונים בירושלים. הוא פעל
כ-60 שנה בקירוב ובשנות ה-90 של המאה שעברה, כשהמגרש נרכש על ידי יזם פרטי, ננטש
המבנה ועמד כעזובה בלב העיר ומשכנם של מחוסרי דיור וחיות רחוב. אל בית החצר
הגדול, שעמד נטוש במשך כ-20 שנים, נכנסו במחצית הראשונה של 2016 רקדנים, ציירים,
מוזיקאים, אנשי תיאטרון, צלמים, קולנוענים, הייטקיסטים ויזמים צעירים, דיירים
זמניים שמפיחים בו חיים חדשים. למעשה כיום משמש הבנין כבסיס האם של ארגון ׳רוח
חדשה׳ וכחממה להיווצרות קהילה יוזמת, יצירתית ומקצועית בירושלים. הבית הוא מרחב
יצירתי חי ופועם בו פועלים למעלה ממאתיים אמנים ויזמים. הבית משכן 14 קולקטיבים של
אמנים ואנשי היי-טק הפועלים מתוך חללי עבודה משותפים; הבית מעודד יצירה ירושלמית
מקורית ולא מתפשרת, ומהווה חממה ליוצרים בדרכם האמנותית. קהילת הבית יוצרת ופועלת
יחד ולחוד, לאור ערכים משותפים. כמו-כן בבית פינות עבודה זמניות ליוצרים וכותבים,
גלריה, תוכנית רזידנסי, הופעות חיות, מסיבות ואירועים.
כיום, התזכורות לבית הספר הן שער הכניסה לחצר, אשר הועתק ממקומו והוא ניצב כיום ברחוב יפו, בכניסה לבית המשרדים, ושער הכניסה לבית הספר מרחוב אגריפס, המשמש כמעבר בין רחוב אגריפס לחניית שוק מחנה יהודה.
אודות היוצרים
אלעד שכטר - מנכ"ל
ומנהל אמנותי שותף פסטיבל ׳מיפו עד אגריפס׳
אלעד שכטר,
כוריאוגרף, רקדן, אוצר ויזם תרבות יליד ירושלים 1978. אלעד שכטר יוצר עבודות מחול
מאז שנת 2009. בשנת 2012 הקים את קבוצת המחול ק.ט.מ.ו.ן בירושלים, ובשנת
2019 החלה הקבוצה לפעול כעמותה עצמאית. עבודותיו הוצגו עשרות פעמים בארץ
ובחו"ל וזכו לשבחים רבים. שכטר הוא זוכה מדליית הכסף בתחרות הכוראוגרפיה
הבינלאומית שהתקיימה בבייג׳ינג, יולי 2011. במהלך השנים אלעד יצר, הפיק יזם
ואצר את הפרויקטים הבאים:
פסטיבל ׳מיפו עד אגריפס׳ – מחול עכשווי בשוק מחנה יהודה, ׳בית אליאנס׳ – בית
לקהילות יוצרות, סדרת המחול בבית מזיא לתיאטרון ׳מחול במזיא׳, ׳כנס האמנים
הירושלמים׳ ותכנית ׳בין הסדקים׳ - שיתוף פעולה כוריאוגרפי בין מונטריאול
וירושלים. אלעד שכטר מתגורר בשכונת נחלאות בירושלים ומשתף פעולה עם רבים
מהפעילים החברתיים בעיר.
סופיה קרנץ
- מנהלת אמנותית פסטיבל ׳מיפו עד אגריפס׳
כוריאוגרפית,
פרפורמרית, מורה ואמא ירושלמית. סיימה את לימודיה בתיכון האקדמיה למוזיקה
ולמחול והמשיכה את לימודיה בברצלונה Institut del theatre, בעלת תואר ראשון
במחול והוראה ו- MA בכוריאוגרפיה מהאקדמיה הגבוהה בירושלים. כרקדנית, עבדה עם
כוריאוגרפים מובילים בארץ ובאירופה, ביניהם סהר עזימי, עפרה אידל, אלעד שכטר,
רונית זיו ועוד. עבודותיה הועלו בפסטיבלים שונים ברחבי הארץ והעולם, כמו
מחול שלם, גוונים במחול, חשיפה בינלאומית, שבוע המחול הבינלאומי בירושלים ועוד.
סופיה הוזמנה למספר שיתופי פעולה בינלאומיים כיוצרת עצמאית.
כיום מנהלת אמנותית
את פסטיבל 'מיפו עד אגריפס 2020 בירושלים, ומרכזת מגמת מחול בתיכון עין גדי ים
המלח.
אודות המופעים
בפסטיבל
המופע: הליכה לילית
יוצרים: קורלי לדאם
ותומיליו מינץ
הלילה, הטבע, החשכה
והיחד מאפשרים לזוג להתחבר לצורך העמוק של ביטוי עצמי, פורקן מתחים. בזמן
ההליכה, הם מתקרבים אחד לשנייה, נשענים ונתמכים אחד בשנייה אך גם חוצים אחד לשנייה
את הגבול.
תומיליו מינץ
חוקר את הקשר בין
ביטוי תנועתי רגשי ושפתי ורואה בחיזוק הקשרים הללו כמפתח לבריאות ומימוש עצמי.
מתורגמן מוסמך לשפת סימנים, מטפל בעיסוי תאילנדי, אקרובט – רקדן.
ומורה לתנועה אקרובטית ועמידות ידיים.
קורלי לדאם
רקדנית מקצועית, מורה
למחול ומטפלת בגוף נפש. עברה לגור בישראל בשנת 2005 אחרי תחילת עבודתה כרקדנית
עצמאית בשוויץ וגרמניה. עבדה בארץ עם נמרוד פריד, נעה דר, סהר עזימי ועם אלעד שכטר
בתחילת פעילותה של קבוצת ק.ט.מ.ו.ן. שימשה כמנהלת חזרות של הקבוצה. לפני 5
שנים החלה לתרגל אקרובלנס מעולם הקרקס עם תומיליו מינץ.
המופע: RESTING BEACH FACE
יוצרת: מיה יוגל
דם, יזע ודמעות,
יצירה של חשקים ושפתים שמוטות, מיובשות. דמות העולה מין האוב, כאב בגופה. הנה רוצה
מיטה, מיטה, מיטה, לישון במיטה.
מיה יוגל
מיה יוגל היא אמנית
פרפורמנס, כוריאוגרפית אמנית מחול בוטו, מלווה אמנותית ומורה. בעלת תואר
באמנות ותיאטרון במסגרת האוניברסיטה העברית, ובעברה תלמידת האקדמיה למחול ע"ש
רובין במסלול הוראת המחול. התשוקה למחול והסקרנות שבתנועה פרחו אצל יוגל
בגיל צעיר. מתחילת דרכה ועד היום היא נעה בתהליך של חקר פיתוח שפה חדשה
בתנועה. יוגל בודקת ומותחת את גבולות המחול המודרני, על ידי שילוב בין חשיבה
ותנועה אוונגרדית ואלמנטים מסורתיים וסוריאליסטים כאחד.
השילוב בין השכלתה האקדמית של יוגל, לבין שני עשורים של חקר ואימון אצל אמני מחול
בוטו מובילים בזירה העולמית, הובילה ליצירת שפה חדשה וייחודית, השואבת השראה
מהדיאלוג בין התרבויות השונות. בעבודותיה, יוגל שמה דגש על המתח הקיים
בפערים שבין התרבויות, ומתרגמת את אותו המתח לתנועה מקורית, חדשה וייחודית.
את העניין הטמון במרווחים האלו, בוחרת יוגל להעביר לתלמידיה ברחבי הארץ
ובחו"ל, במסגרות פורמליות ואקספרימנטליות, מתוך מטרה לעידוד יצירה חדשה, שפת מחול
ייחודית הנשענת ושואבת השראה ממסורות קדומות הנעות על הסקאלה שבין הניסיוני
למסורת
המופע: ג'קי בשוק
יוצרת: אורי לנקינסקי
ב-1962, ולנטיין דיי
ג'קי קנדי הזמינה את העולם, דרך עין המצלמה, לסיור בבית הלבן. באותו רגע היא ביססה
דימוי חדש לאישה, עדינה אך חזקה, אופנתית אך צנועה, מפורסמת אך מסתורית
לחלוטין. כעבור כמעט 60 שנה, היא מזמינה אתכם לבילוי מלכותי בשוק מחנה
יהודה, שכמוה, עשיר בהיסטוריה, סודות וחיים, בו היא תחשוף פנינים מהעבר שלה ושל
השוק יחד.
אורי לנקינסקי
אורי לנקינסקי היא
רקדנית יוצרת ועיתונאית שמשלבת את השפה התנועתית עם השפה הכתובה. אורי נולדה
בקנדה וגדלה בארצות הברית. רקדה עם יוצרים עצמאים ולהקות בניו יורק.
ב-2007 היא עברה לתל אביב והחלה לרקוד ביצירות של אריאל כהן, אמיר קולבן, נעה
שדור, עידן יואב, האופרה הישראלית ועוד. אורי יצרה עבודות מחול כמו הדואט the painting יחד
עם מיכל חרסונסקי עבור גוונים במחול במרכז סוזן דלל 2015, דיוקן #2, דואט עם רות
אשל שנוצר בעקבות הסולו דיוקן של דמגוג שרחל כפרי יצרה עבור אשל ב-1977.
היצירה הוצגה לראשונה בפסטיבל אינטימדנס בתיאטרון תמונע והמשיכה להופיע בתאטרון
עכו. ב-2017, יחד עם רייצ'ל ארדוס, אורי יצרה את
Carriage
וידאו דאנס בכיכובן של 6 רקדניות בהריון, שהוצג במספר פסטיבלים ברחבי העולם.
ב-2019 אורי הציגה סולו בכורה בפסטיבל אינטימדנס בשם החליפה (The Suit) .
המופע: דיורמה
יוצר: אבידן בן גיאת
"דיורמה היא
מודל תלת-ממדי המציג את הנושא ברקע המדמה את סביבתו הטבעית. דיורמות מתוכננות כך
שיצרו אשליה אופטית של רב-מפלסיות ועומק. בשעת לילה מאוחרת מתעורר אדם מתרדמה
עמוקה. הוא נעמד על רגליו ומחל, כמו מתוך חלום, למלא אחר משימות היום יום. האדם
שייך ולא שייך לכל מקום ולכל עת. גופו סגור בין ארבעה קירות ותודעתו מהדהדת סביבו.
האם האדם מעצב את החלל, או שמא ההיפך? כל צעד ומחווה משאירים חותם בעולמו.."
אבידן בן גיאת
רקדן, יוצר וכוריאוגרף. נולד וגדל בירושלים, בשנת 1990.
למד באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ובוגר תיכון האקדמיה למוזיקה ומחול
בירושלים.
רקד באנסמבל בת שבע, בניהולו האמנותי של אוהד נהרין וכוראוגרפית הבית
שרון אייל. רקד בלהקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק.
ב-2011 עבד עם עידו בטש על עבודת סולו בשם "Bread
and Circusses Blood".
כיום רוקד אבידן במספר הפקות מאת אנדראה קוסטנזו מרטיני - "A4" - בכורה בשנת 2020
, "Scarabeo, Angles and the Void", ושיתוף הפעולה עם ארי פולמן "מתאבל ללא קץ".
רוקד ב- "The Jewish
Connection Project" של עידו בטש וליסי
אסטרט, ובנוסף "Q&A (the 36
questions)״ של רייצ׳ל ארדוס. לאחרונה הציג את יצירתו 'בית חינוך לעיוורים'
במסגרת 'שבוע המחול הבינלאומי בירושלים 2019'.
בעבודה "דיורמה" משתף פעולה עם יאיר פרץ דוידי, מאייר ומעצב גרפי רב תחומי, מתגורר בתל
אביב, ישראל.
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה