אני וספרי מתח זו אהבה רבת שנים. אלו הספרים שיהיו תמיד בראש הערימה.
ימי הקורונה הם זמן טוב לשכוח הכל ולברוח אל עולמות אחרים. לאחרונה, קראתי 2 ספרי
מתח מוצלחים מהם נהניתי "קול" של כריסטינה דאלצ'ר ו- "ילדת
הפרפרים" של רנה דנפלד. אני אוהבת נשים שכותבות מתח. יש לי ניסיון טוב איתם
החל מאגאתה כריסטי והספרים הללו הם המשך לא רע בכלל.
"קול" מאת כריסטינה דאלצ'ר
מותחן מרתק המתרחש בעתיד הלא רחוק בארצות הברית. הממשל מתחיל
בסדרת פעולות לדיכוי נשים. בתחילה, מאשרים חוק האוסר על נשים לדבר יותר מ-100
מילים ביום. הן נאלצות לענוד על היד סוג של מונה מילים וכאשר הן מסיימות את קצבת
המילים עליהן לשתוק. מי שלא עושה כך לומדת על בשרה כמה זה חמור.
מזכיר לכם משהו? כמובן שבתחילה עושים השוואה ל"סיפורה של
שפחה" של מרגרט אטווד. אך, הסיפור ממשיך לכיוונים לא צפויים ואחרים.
גיבורת הספר היא ד"ר ג'ין מקלילן שלא מצליחה לעכל את רוע
הגזירה ועדיין נמצאת בהכחשה. דבר כזה לא יכול לקרות כאן. לא באמריקה. לא לה. אך,
תהליך הדיכוי נמשך ובמהרה הנשים אינן מורשות לצאת לעבוד, על הילדות נאסר ללמוד
לקרוא ולכתוב, והרחובות מתמלאים בחיילים. ההבנה כי הגזירות ימשיכו ויעשו קשות יותר
מחלחלת.
ואז אחיו של נשיא ארצות הברית נפגע בראשו בתאונה, וד"ר מקלילן,
נוירולוגית מומחית בטיפול בנפגעי ראש, נקראת לעזרה. אך היא יודעת שברגע שתסיים את
תפקידה, יוחזר מונה המילים אל מפרק כף ידה, והיא תושתק מחדש.
ג'ין יודעת שזו ההזדמנות שלה והיא מתכננת לעשות הכל עבור עצמה,
עבור בתה ועבור כל הנשים המושתקות, כדי להחזיר לעצמה את השליטה ואת קולה.
האם תצליח?
קראתי את הספר מרותקת. האם חשבתם אי פעם בכמה מילים אנו
משתמשים ביום? שקלתם את חשיבותן? ומה יקרה אם לא יתאפשר לנו לדבר ולהשמיע את
קולנו? הספר מעבר להיותו מותח מאד ומצמרר גרם לי להרהר בכך ועד כמה מובנת מאליה
האפשרות להביע את עצמי. אבל, יש עדיין אזורים שבהם נשים מושתקות ומדוכאות. והסיפור
של דאלצ'ר הוא אפשרי ומציאותי.
כריסטינה דאלצ'ר
היא ד"ר בלינגוויסטיקה מטעם אוניברסיטת ג'ורג'טאון. סיפוריה הקצרים הופיעו
במגזינים רבים ברחבי העולם, והיא זכתה עליהם בפרסים שונים. היא חיה עם בעלה
בנורפוק, וירג'יניה. זהו ספרה הראשון.
"קול" מאת כריסטינה דאלצ'ר.
מאנגלית: יואב כ"ץ, הוצאת "דני ספרים", 380 עמודים. מחיר לצרכן 98
ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים ובחנות
המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il
"ילדת
הפרפרים" מאת רנה דנפלד
לכתיבתה של רנה דנפלד
נחשפתי כאשר קראתי את ספרה "מאתרת הילדים" ספר מתח מצוין שלא עזבתי
מהיד. לאחר מכן ציפיתי בסקרנות לספר נוסף שלה והנה הגיע הספר "ילדת הפרפרים"
ושוב נפגשתי עם נעמי, הבלשית הפרטית המתמחה באיתור ילדים שנעלמו.
בשני הספרים עוסקת
דנפלד בעולמם של ילדים אבודים. בספר "ילדת הפרפרים" היא משלבת בין 2
סיפורים, האובססיה של נעמי למצוא את אחותה הצעירה שנחטפה ביחד איתה לפני שנים רבות
ומאז לא נודעו עקבותיה והחיפוש אחר רוצח ילדות רחוב.
דנפלד כותבת בפשטות,
קל לקרוא אותה והסיפור שהיא טווה הוא לא פשוט, אפל ועוסק ברוע האנושי. המציאות
שהיא מתארת היא נוראית. ילדים חסרי בית משוטטים בשכונת עוני, סובלים מהצקות,
מאלימות קשה ומרעב. הרשויות חסרות אונים ולמעשה לא עושות דבר כדי לעזור לאותם
ילדים המשוטטים ברחובות, מנוצלים ונאלצים לעשות דברים קשים כדי לשרוד.
כאשר בנהר הסמוך מתגלות
גופות של ילדות רחוב, נעמי אינה עומדת מנגד ויוצאת לחקור את הפרשה.
את ליבה כובשת ילדה
בת שתים עשרה בשם סיליה, שנמלטה מאביה האלים ומאמה המכורה לסמים, וכעת היא נותנת
את אמונה רק בפרפרים שבדמיונה, השומרים את צעדיה ברחובות המסוכנים. ככל שהאימה
גוברת, נעמי וסיליה מתקרבות ומוצאות זו בזו נחמה והדים לעברן הכואב. אך כאשר ילדת
הפרפרים נעלמת אף היא, עברה של נעמי חוזר לרדוף אותה והיא יודעת שעליה למצוא הן את
סיליה והן את אחותה האבודה על מנת להציל גם את עצמה.
הנושא של ילדים חסרי
בית אינו זר לכותבת שבדברי התודות שלה בסיום הספר, מספרת שהיא עצמה הייתה ילדה
חסרת בית והספרים הם שהצילו אותה. " לעולם לא אשכח את הספרנים של הספרייה
בדאונטאון אורגון, שהפגינו כלפיי אהבה כשאני עצמי הייתי ילדה חסרת בית" כותבת
רנה. ולכן גם, התיאורים שלה בספר כל כך מזעזעים ואמיתיים.
כיום, היא
מחברת רבי מכר בינלאומיים, עיתונאית וחוקרת. היא מתגוררת בפורטלנד, אורגון, עם
ילדי האומנה שלה.
זה מתח מומלץ מאד,
נוגע ללב ומרתק.
"ילדת
הפרפרים" מאת רנה דנפלד. מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת "דני
ספרים", 264 עמודים. מחיר לצרכן 98 ש"ח, להשיג בכל חנויות
הספרים ובחנות המקוונת של ההוצאה: www.siman-kria.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה