אתמול צפיתי ב"
גיבור הלובי" מחזה של קנת לונרגן האמריקאי שהפגיש ארבע דמויות בלובי של בנין
מגורים ונתן להם לעסוק בדילמות מוסריות וערכיות. להביט בהם ולחשוב עלינו. איך אנו
היינו נוהגים? איך ערכים של חברות, נאמנות, יושר ואמת משתנים בהתאם לנסיבות הסובייקטיביות
ואיך הצביעות חוגגת.
זו הצגה מצוינת, שיש
בה הומור וצחוק והיא מצליחה לעסוק בדילמות הנוגעות לכולנו. כל גיבורי המחזה עסוקים
בדילמות מוסריות רגשיות ומתלבטים בדרך לפתרון. ג'ף (רון ריכטר ) הוא איש אבטחה
בלובי שתלוי לפרנסתו בנורמן (שלומי קוריאט) הקב"ט חמור הסבר והקפדן הרואה
בעצמו אדם ישר והגון. ביל (אוהד קנולר) הוא השוטר המושחת ודונה (אלמה דישי) היא
שוטרת מתלמדת המצוותת לביל ומאוהבת בו. פטפטנותו של ג'ף מניעה את העלילה ומסבכת
אותו עם שני השוטרים ובינתיים נדרש נורמן לתת עדות שקר עבור אחיו אשר השתתף כנראה ברצח
אם חד הורית. הבחירות שיעשו הגיבורים תשפיע על חייהם ותשנה אותם. לונרגן מצליח
לגרום לנו לראות את מה שנמצא מתחת לבגדים. את קשת הרגשות, ההתלבטות, הבלבול, רגשי
הנחיתות, השוביניזם, הרצון לנקמה, הצביעות, השקרים וההדחקה שכל בני האדם חוטאים
בהם. אין רגע דל במחזה. אני ישבתי במשך שעה וחצי מרותקת לכסא ולא מזיזה את העיניים
מהנעשה על הבמה.
כל ארבעת השחקנים
מעולים. מצליחים ליצור דמויות אמינות, אנושיות וכובשות לב. רון ריכטר נהדר בדמות
החנון הפטפטן המצחיקן. שלומי קוריאט משכנע בדמות הקב" ט המתלבט והמצפוני.
אלמה דישי בונה דמות של שוטרת מתחילה וחסרת ניסיון ואוהד קנולר מצליח להיות גם
נחמד וגם רע לב בו זמנית ושהצופה עדיין יאמין בו. עבודת צוות מצוינת והדוקה שעליה
יש לשבח את הבמאי משה נאור.
זו הצגה שגם הצליחה
להצחיק אותי וגם הצליחה לעורר אותי למחשבה. ובאמת שאין הרבה הצגות שמצליחות לעשות
זאת. כך שאם לא צפיתם ממליצה בחום ללכת להצגה.
עוד הערה לסיום-
הבטתי סביב באולם. היו מעט מאד צעירים בין הצופים וזה חבל. נראה לי שאנשים צעירים
מעדיפים בילוי אחר על פני תיאטרון וצריך למצוא דרכים שיביאו אותם לצרוך תיאטרון.
תרגמה את ההצגה רנה
ורבין וגם לה יש להחמיא על עבודה מצוינת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה