הגיבורים הראשיים
בספרו של מאיר שלו הם גינת הבר שבחצרו והגנן הלא מקצועי – מאיר שלו- המטפל בגינה.
שלו רואה בעצמו גנן בינוני למדי המטפל בגינתו, נהנה לטעת ולזרוע באדמתה פרחי בר,
עצים ושיחי בר וזוכר תמיד שיש לה בעלים נוספים- ציפורים, פרפרים, חולד עיקש, נמלים
ועוד.
דרך סיפורי הגינה אנו
צוברים מידע מעניין בנושאים שונים. מעבר להנאה ולעיתים גם לעצב שהסיפורים העניקו
לי, הרחבתי את ידיעותיי בתחום הבוטניקה, הזואולוגיה, הגינון, ההיסטוריה, הלשון
העברית והמקרא. בנוסף, למדתי איך מכינים לימונצ'לו, איך מכינים פסטה עם עלי מרווה
לאהוב/ה ואיך כובשים זיתים. כל זאת עם אהבה לאדמה, לטבע וגם לבני האדם על
שבריריותם וחסרונותיהם.
בתחילת הספר מספר שלו
על ילדי הגן שמגיעים עם הגננת לצפות בחצבים שבגינתו. הגננת מסבירה לילדים על פריחת
מעגלי הפרחים ועל כך שבכל יום פורחים כחמישה מעגלי פרחים סביב שרביטו של החצב, מחר
הם ייבלו וחמשת המעגלים שמעליהם יפרחו. היא מראה להם את הפרחים שפרחו ונבלו, את
הפרחים שפורחים היום ואת אלה שיפרחו מחר. מאיר שלו תוהה "למה חשוב לילדים
ולילדות בני ארבע וחמש לדעת כל זאת? האמת היא שזה לא ממש חשוב. גם מי שאין להם את
הידע הזה יוכלו לגדול ולהיות אזרחים שומרי חוק ובעלי מקצוע טובים. אולי אף ימציאו
אפלקציה חדשה ויושיעו בה את המין האנושי. אבל ילד שלומד דברים כאלה בגיל ארבע יהיה
אדם טוב יותר כשיהיה בן שש, ובסיכוי הזה אין להקל ראש". ולהבנתי, זה מה שמנסה
"גינת בר" לעשות לקוראיה. האם חשוב שנדע מדוע פורח החצב בסוף הקיץ? מדוע
מנקרים הנקרים בצינורות המים? איך חי החולד במחילותיו? איך אוספים את זרעי הפרג?
הרי גם בלי כל אלה נסתדר היטב. אך, הקרבה לטבע ולאדמה, ההבנה שיש יופי רב ורגעים
מאושרים שאין כמותם בהאזנה לציפורי שיר ובמעקב אחר עטלפים, בזריעת פרחים ובניכוש
עשבי בר, יתכן ואת זאת אני אומרת בתקווה, נהיה אנשים מעט טובים יותר. או לפחות
קשובים יותר לחיים סביבנו.
דרך סיפורי הגינה ההומוריסטיים
ומלאי האהבה מאפשר לנו שלו להכיר את הגיבור הראשי- הוא עצמו. כמובן שהוא עושה זאת
באיפוק, חושף את מה שמתאים לו לחשוף. הוא מגחך על עצמו כגנן חובב, על הישראלים הנובורישים הבונים לעצמם בתים חדשים
ושותלים עצי זית עתיקים שנעקרו ממקומות אחרים ולא כולם "הגיעו למקומותיהם
ברצון טוב ובאופן חוקי". הוא מספר על מלחמה הרואית בחולד ועל התובנות שהגיע
אליהם. הוא עוסק גם בזקנה, בידיעה שאנו בני חלוף וצריכים להכיר בירידה ביכולותינו.
" כמו שחדלתי יום אחד לרכוב על אופנוע, כך אפסיק יום אחד לכתוב ספרים וללכוד
צפעים".
הספר מורכב מפרקים
קצרים ללא סדר כלשהו ולכן גם ניתן לקפוץ מפרק לפרק ולחזור לאחור. לפי החשק והרצון
של הקורא. יש פרקים שעוסקים בפרחי בר, בעצי בר. פרק שעוסק בכלי עבודה. פרקים
העוסקים בחיות וברמשים שבגינה. פרק העוסק במוחרקה שבכרמל. בלילות שבגינה ועוד. שלו
מתבונן מסוקרן במה שקורה בגינתו ומעביר אלינו את התרשמויותיו, תוך שהוא מאניש,
לעיתים, את הצמחים ובעלי החיים וכך מאפשר לנו נקודות מבט נוספות ומחויכות.
אהבתי את השנינות,
ההומור, החיוך הדק המופנה גם כלפי עצמו שיש בספר. אהבתי את קו העצב הדק הנמצא בין
השורות. את האהבה לארצנו ואת המסקנות
והתובנות אליהם מגיעים בעקבות המעקב אחר עולם הצומח והחי.
ולסיום- הרישומים
והציורים בספר הם של רפאלה שיר, אחותו של מאיר שלו. ציורים ורישומים עדינים, יפים
מאד שהוסיפו להנאתי.
"גינת בר"
מאת מאיר שלו. הוצאת עם עובד. 246
עמודים. מחיר- 94 ש"ח
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה