הר האושר- אמיר גוטפרוינד

ספרו האחרון ' הר האושר' הינו מתנת הפרידה של אמיר גוטפרוינד לקוראיו. אני מחזיקה את הספר, קוראת עמוד ראשון ויודעת שזהו, לא יהיו יותר ספרים שלו ועצוב לי. אני מניחה את הספר בצד, לא מסוגלת להמשיך לקרוא. ממתינה שיחלוף העצב. ברור לי ששם הספר אינו מעיד על תוכנו. יודעים היכן נמצא הר האושר? מצפון לכנרת. זה ההר בו דרש ישו את דרשתו העיקרית למאמיניו. האם האושר שייך למאמינים? למאמינים במה?

גיבוריו של ' הר האושר' הם מרצה שבדי שבילה בנערותו בישראל וחוזר אליה לשבוע של הרצאות ושירי, רווקה ישראלית מבולבלת המחפשת את דרכה בחיים. אך, עוד ועוד דמויות מתווספות אליהם. דמויות שמדהימות, מפליאות ומעבירות אותנו לעבר מאורעות בעבר, מעשים שקרו, מלחמות, מאבקים והישרדות. אנחנו נעים עם הגיבורים לארצות רבות- שבדיה, צרפת, פרגוואי, שוויץ, ישראל. בספר יש עיסוק בניאו נאצים, בגזענות, ביבשות אבודות וכמיהה אל עבר שאבד. ההווה והעבר אחד הם. היומיומי והנשגב מעורבים זה בזה ומהעמוד הראשון ברור לקורא במה יעסוק הסיפור כיוון שהמרצה המוזמן לשאת הרצאה על "ליל הבדולח" בבית הכנסת בסטוקהולם מתבלבל בין דוושת הדלק לבלמים ומנפץ חלון ויטראז' נדיר של אמן ידוע.

אין כמו גוטפרוינד לברוא דמויות אמינות, מרתקות וחיות. הבלתי אפשרי הופך אצלו לאפשרי ואני הייתי מרותקת לסיפורי הדמויות הרחוקות ממני, אך האנושיות כל כך. הסובלות, נאבקות ושורדות. החיבור בין הדמויות הוא מדהים בעיניי, הרי מה הסיכוי שיפגשו, מה הסיכוי שיהיה קשר ביניהם והנה המופרכות הופכת לאפשרית.

הסיפור מתמודד גם עם מה שקורה כעת באירופה. כך אומר אביה של שירי, מדען ישראלי החי בשוויץ, על אירופה " אירופה הזו מרושעת, וכשגרים כאן גם מבינים שהיא גוועת, נחלשת, חולה. הם מפחדים מן המהגרים שכובשים אותם, אך אינם יכולים להגיב. אם יעשו את מה שהם באמת רוצים לעשות, לו יוכלו להחזיק בדעות שהופכות אותם לתרבות נאורה, נבדלת מגיהינום הברבריות שמסביב" – אמירה אחת מיני רבות המאפשרת לי התבוננות ומחשבה על העולם בו אנו חיים.

יש בספר אירוניה, הבנה לנפש האדם, חיוך, אופטימיות וגם עצב וחוסר אונים. לא תמיד שולטים הגיבורים על גורלם. הם נעים ונדים נכנעים לכוחות חזקים מהם. כך היא המציאות. כך גם לגבי האמונה הנוכחת בספר. אני יודעת שזה ספר שאחזור אליו, שמלוא משמעויותיו עבורי מצריכות בירור נוסף. שבוודאי יש איזכורים של אירועים ויצירות שעדיין לא עליתי עליהם.

הסיפור עוסק בישראליות על צדדיה השונים, אך גם על איך אנו נתפסים מבחוץ. סמואל- המרצה השבדי נקלע לסיטואציה של צפירת יום הזיכרון והאופן שבו מתוארת אותה סיטואציה לא פשוטה כלל ומעוררת מחשבה.

ספר חכם, אנושי, אופטימי לעיתים ולדעתי גם נבואי. העתיד שהוא מנבא לבני האנוש העציב אותי. מומלץ, מאד מומלץ.