שש שנים לאחר שברח מהבית, אחרי עימות חזיתי עם אביו, נאלץ
אדוארד לחזור כיוון שאביו ואחותו היו מעורבים בתאונת דרכים קשה.
הוא מוצא משפחה מפורקת. אמו נישאה מחדש, אביו בתרדמת ואילו
אחותו מאשימה אותו בגרושי הוריה.
האב, מדען החוקר את חיי הזאבים , נמצא על סף מוות. על אדוארד
וקארה אחותו להחליט האם להשאירו בחיים או לתת לו למות.
ב"זאב בודד" עוסקת ג'ודי פיקו במספר נושאים- דרמה
משפחתית ובחירות בלתי אפשריות, מערכת היחסים בין זאבים לבני אנוש וסוגיות ערכיות
ומשפטיות השנויות במחלוקת. היא עושה זאת ע"י שימוש בז'אנר הראשומון. כל אחד
מבני המשפחה מביא את גרסתו מנקודת המבט שלו. היתרון בכך הוא שהקורא נכנס למוח של
המספרים ולומד להכיר אותם מקרוב. מזדהה איתם, כואב את כאבם ומתלבט איתם.
ככל שהסיפור מתקדם מתברר לקורא שלבני המשפחה סודות אותם הם
שומרים לעצמם ומתגלים אט אט, בכך שומרת הסופרת על המתח ומגבירה את סקרנותנו. היא
גם משתמשת בתיאור חיי הזאבים כדי לשקף לנו אירועים המתרחשים במשפחת וורן.
פיקו יודעת לשמור על מינון נכון של השפה הרפואית ובכך שומרת על
אמינות. אך לגבי אפיון מערכות החיים של הזאבים ושל חייו של גיבור הספר בחברתם,
המהימנות אובדת. היא מתארת את אב המשפחה לוק אוכל פגר יחד עם זאבי פרא ובולע בשר
נא. היא מספרת שהזאבה יודעת עוד לפני שהיא בהריון מה יהיה מספר הגורים, מינם והאם
יישארו איתה או ילכו לחיות במקום אחר. זו טענה מאד מוזרה ולא נכונה. היא מספרת
שהזאבים מחלקים בניהם את בשר הפגר אך גם זה לא נכון. לפי החוקרים זאבים מתחרים
ביניהם כדי לקבל את החלק הכי טוב שהם יכולים להשיג.
נשאלת השאלה האם עליה להביא עובדות מדעיות מדויקות או שנתונה
לה חרות המספרת? כי הרי הסיפור הוא למעשה בדיה , כך שזה בסדר שהיא בוחרת לכתוב מה
שהיא רוצה על חיי הזאבים ללא הצמדות לעובדות. אך זה הפריע לי ופגם באמינות הסיפור
ובכל זאת, קטעי הזיכרונות של לוק החוקר את הזאבים וחי בחברתם הם הקטעים היפים
שבספר. יש בהם חופש ויופי. חברות ונאמנות. בעקיפין, ניתן לקרוא בחיי הזאבים על מה
שאבד לבני האדם.
השאלה הערכית שעולה מהסיפור ליוותה אותי גם לאחר שסיימתי
לקרוא. מה אני הייתי עושה?
פיקו מציעה לנו מגוון של נקודות מבט. היא בעצם מראה שאין כאן
רק שחור ולבן. שהתקווה לחיים קיימת. הקורא צריך לחשוב על המורכבות, הקשיים, הצדדים
השונים ובכך עומקו של הספר.
ממליצה? בוודאי. קריא מאד, מרתק ומעסיק גם לאחר הסיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה