את
חול המועד פסח ביליתי השנה בעכו. לא רק אנחנו בילינו שם. אלפי חוגגים סיירו בנמל
עכו, יצאו לשיט, טיילו בסמטאות העיר העתיקה ובשווקים, צפו בקרבות אבירים ובהצגות
התיאטרונטו. והיו גם סיורי ערב מודרכים בעיר העתיקה שהיו ללא תשלום.
אנחנו
בחרנו להגיע למופע קרבות האבירים על סוסים ולשתי הצגות של התיאטרונטו- "פעם
הייתי יפה מאד"- מאת תהל רן ובביצועה ו- "המופע של מלי"
בביצוע שגית סגל עפ"י מחזה שכתב וביים אורי גולדשטיין. בין לבין טיילנו
בעיר העתיקה ונהנינו מהבניינים העתיקים והיפהפיים, מהשוק הססגוני ומאווירת החג
ששרתה במקום.
מופע קרבות אבירים על סוסים
אין
מקום מתאים יותר לשחזור קרבות אבירים. אם אינכם מכירים את אולמות האבירים התת
קרקעיים בעכו העתיקה, שלבו ביקור באולמות יחד עם המופע. תוכלו לסייר בין אולם
האסורים, חדר האוכל של האבירים, מנהרת הטמפלרים הסודית שהובילה מהמצודה לים ולסיום
לחזות במופע מרהיב הכולל שחזור של קרבות אבירים בהשתתפות רוכבים מקצועיים
מ"חוות דובי". המופע בו צפיתי כלל שחקנים ורוכבים שהחיו את תקופת כיבוש
עכו בסוף המאה ה-12 לספירה. הרוכבים המקצועיים והמיומנים מחופשים לאבירים
ומתמודדים זה מול זה בתחרויות שונות ולבסוף בקרב פנים אל פנים.
מופע
כזה דורש מיומנות רבה ושאפו לרוכבי חוות דובי שהצליחו להשחיל טבעות ולפגוע במטרות
תוך כדי רכיבה. הייתם מצוינים! המופע כולל גם שחקנים והתלבושות משחזרות את תלבושות
התקופה.
אורך
המופע כ-40 דקות. ההורים והילדים שצפו במופע נהנו מאד, השתתפו בקריאות עידוד
והצטלמו עם האבירים בסיום. מומלץ.
תיאטרונטו ה-28
12
הצגות יחיד התחרו על פרס ההצגה הטובה ביותר. בעכו הוצגו 9 מבין ההצגות. היוצרים
מגיעים מרחבי המדינה ורוב ההצגות הן הצגות מקוריות ישראליות, שמציגות קשת של נושאים שהחברה
הישראלית מתעסקת בהם, אך בעיקר בנושאים אישיים. המרדף אחרי האושר, החיים בתוך
המשפחה, המאבק להשרדות ועוד. הוועדה האמנותית כוללת את יעקב אגמון יו"ר
הוועדה, ממציא התיאטרונטו ומנהלו מזה 28 שנה, והיוצרים והשחקנים דניאלה מיכאלי
ושמעון מימרן.
ההצגה הטובה ביותר תזכה בפרס
על שם השחקן ניסים עזיקרי, הניתן על ידי קרן תל אביב לספרות ואמנות ע”ש יהושע רבינוביץ.
בחרתי לצפות ב-2 הצגות "פעם
הייתי יפה מאד"- מאת תהל רן ובביצועה ו- "המופע של
מלי" בביצוע שגית סגל עפ"י מחזה שכתבה בבימויו של אורי גולדשטיין. שתיהן
הצגות העוסקות בנשים הנמצאות בשולי החברה. נשים "שקופות" שאנו מעדיפים
לשכוח מהן ולהתעלם מקיומם. או כמו ש"מלי" אומרת בהצגה, מעדיפים לעבור
למדרכה השנייה. ההצגות התקיימו באולם הדיוואן- אולם קטן, אינטימי ומיוחד שהתאים
מאד להצגות.
"פעם הייתי יפה מאד"- מאת תהל רן
צילום- ז'ראר אלון עבור הפסטיבל
תהל
רן כתבה, ביימה ומשחקת נרקומנית החיה בתחנה המרכזית בתל אביב. אנחנו פוגשים אותה
ביום יציאתה למוסד גמילה. חלי הנרקומנית מספרת לנו על מאמציו של גיורא העובד
הסוציאלי לעזור לה ולהוציאה לגמילה, על חייה כילדה במושב, נערותה, לימודיה
באוניברסיטה והידרדרותה לסמים וזנות. לא פשוט לגלם נרקומנית חסרת כל המספרת את
סיפורה. תהל עושה זאת בכישרון וניכר היה שהתרגשה. אני חושבת שזה סיפור ששווה לספר
ולהביא לצופים, אך עדיין יש לעבוד עליו ולדייק יותר בפרטים הקטנים שהופכים דמות
לנוגעת ללב ואמינה.
"המופע של מלי" בביצוע שגית סגל עפ"י מחזה
שכתב וביים אורי גולדשטיין
מלי
היא הומלסית הנודדת ברחובות תל אביב, אוספת חפצים שנזרקו לרחוב, מדברת לעצמה,
חולמת, מדמיינת ותוך כדי מספרת לצופים קטעים מחייה. שגית סגל מצליחה להביא
דמות מכמירת לב, אמינה ואמיתית. מלי נאחזת בתיבת נגינה חלודה התלויה לצווארה,
כאילו הייתה יצור חי. למעשה, לכל הגרוטאות שהיא אוספת היא מתייחסת באהבה וחיבה.
משוחחת איתם ושרה להם. דמותה של מלי אינה משדרת עליבות או ייאוש. היא חיה בעולם
משלה שבו יש אהבה וקסם. מעבר לכך שאנו נחשפים לניכור ולחוסר החמלה שיש בחברה
הנהנתנית שלנו, אנו נחשפים לאנושיות, לאהבה וגם לאופטימיות שמגולמת בדמותה של מלי.
שגית
סגל שיחקה היטב ונגעה לליבי. אהבתי את המוזיקה המקורית שליוותה את ההצגה והוסיפה
לה.
כתיבה
ובימוי- אורי גולדשטיין, ניהול מוזיקלי- אסף לוינבוק, הפקה- שירלי גולדשטיין. מבית
היוצר של קבוצת תיאטרון הקוקייה מקיבוץ חוקוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה