על הספר"תודה רבה על החיים" מאת סיביל ברג

כותרת הספר "תודה רבה על החיים" עוררה בי את המחשבה שמדובר בסיפור אופטימי העוסק בנס קיומנו. כמה טעיתי. סיביל ברג כתבה סיפור העוסק בקיום האנושי וזאת מתוך נקודת מבט חסרת רחמים, אירונית וכועסת. זה ספר עצוב, נוגע ללב, אירוני ונהדר. אחד הספרים הכי טובים שקראתי השנה וברור לי שדמותו של טוטו תלווה אותי עוד זמן רב.

טוטו גיבור הספר הוא בעל לב טהור, העובר תשעת מדורי גיהינום ועדיין נותר כפי שהוא- אוהב אדם. אי אפשר שלא לרצות להגן עליו, לרצות לעזור, לקוות שיהיה אחרת. אך לא, ברג לא מאפשרת חסד או תקווה.

טוטו נולד במזרח גרמניה לאם אלכוהוליסטית ואב בלתי ידוע. הוא הרמפרודיט (לא גבר ולא אישה) הרופא המיילד אותו מחליט לרשום אותו כזכר. אמו מטפלת בו מספר חודשים ואז מחליטה להעבירו לבית יתומים. בבית היתומים המנוהל כסוג של מחנה ריכוז, הוא גדל כילד דחוי, מוזר, שמן ונלעג. הוא מושא לשנאה, להתעללות, לבוז וללעג, אך נותר מלא תום ואוהב.

החיים תחת המשטר המזרח גרמני הם בלתי אפשריים ""אם לוקחים מבני האדם את הקפיטליזם לא נשאר מהם הרבה" אומרת ברג. טוטו נמסר על ידי מנהלת בית היתומים לזוג איכרים בכפר כדי לעזור להם. למעשה הוא נמכר תמורת טובות הנאה ואמור להיות מעין עבד לזוג. הוא שורד את חיי הכפר הנוראיים. אלו חיים עגמומיים, קודרים, אפורים וחסרי תקווה ומצליח לברוח למערב. האם במערב טוב יותר? ממש לא. גם במערב החיים אומללים, חסרי סיכוי ומייאשים.

 

"למה יש כל כך הרבה אנשים לא מעניינים, למה הם ממלאים את החשמליות בגופים שלהם, תופסים מרחב מגורים, למה הם אוכלים, בולעים, למה הם קיימים, הרי הם לא תורמים כלום לאבולוציה, חוליות חסרות בדרך למטא-ישות חדשה". (מתוך הספר)

טוטו חי במערב חיי סבל. גם כאן הוא דחוי, שונה, נלעג. הוא מפוטר, מוכה, מרומה, חולה. הוא מאפשר לנו להבין במעט איך זה להיות שונה ודחוי, איך זה לחיות בשוליים, איך זה לקוות ולהידחות. דרכו, אני הקוראת, נפגשת עם עולם אכזר, מלא באלימות ורוע בלתי מוסבר. טוטו, שהפכה בינתיים לאישה, ממשיכה להתבונן בעולם באופן מלא תום, בלי תלונות. ככל שמתאכזרים אליה יותר, כך היא נאחזת בטוב, באמונתה שבני האדם הפכו כאלה כי החיים הביאו אותם לכך.

טוטו אינה חוששת למות. היא מבינה את מקומה בעולם. את היותה גרגר קטנטן אחד בקיום האנושי. ובמותה, לא אהובה, לא רצויה, בלי שהגשימה אפילו חלום אחד הופכת האמרה "מעפר באת ואל עפר תשוב" ברורה יותר מאי פעם.

כך מתארת ברג בתחילת הספר את אמו של טוטו ""היה ברור לה שהחיים בני חלוף, ולא הייתה שום הקלה בידיעה. ככל שהתבגרה כך הבינה פחות למה צריך להתגבר על עייפות, לסבול כאבים, להילחם בסרטן, לשרוד אהבות אבודות, לשמור על בריאות וכושר, ללמוד ולהתפתח לאדם טוב, אם בקרוב תשכב מתחת לאדמה וכולם ישכחו אותה".

לפני שנים כשצפיתי במחזותיו של חנוך לוין, הייתי יוצאת מההצגה וחושבת לעצמי שהחיים שלי מצוינים. כשסיימתי לקרוא את "תודה רבה על החיים" הרגשתי דומה. נכון, הקיום האנושי רוויי באכזריות, רוע, מעשים איומים ובלתי נתפסים. אבל, יש רגעי חסד, חמלה ואהבה ואם טוטו מתה סלחנית ומבינה, גם אנחנו יכולים.

לסיכום, ספר בלתי נשכח ומומלץ. למרות שלא קל לקריאה. ותודה לארז וולק על תרגום יוצא מן הכלל, בשפה נהדרת שהעבירה כל ניואנס.

"תודה רבה על החיים" מאת סיביל ברג. ספרייה לעם, הוצאת עם עובד. תרגם מגרמנית: ארז וולק. 408 עמודים. 92 ₪.