על המחזה "אהבה וכאב" של התיאטרון העברי

אתמול צפיתי במחזה "אהבה וכאב" של התיאטרון העברי. זו הייתה הצגה מרתקת שעסקה בנושאים המעסיקים את כולנו. התמודדות עם הורים מזדקנים, עם התבגרות ילדינו, משפחתיות, אהבה ובגידה, טרור, מלחמות ומוות.

המחזה אותו ביים גדי צדקה נעשה בהשראת רב המכר "כאב" מאת צרויה שלו.

הסיפור בקצרה- איריס (השחקנית פנינה ברט)מנהלת בית ספר מצליחה הנשואה למיקי(השחקן נבו קמחי) נפצעה לפני עשר שנים בפיגוע טרור בירושלים. השיקום ארך זמן רב והכאבים נותרו. מיקי, לוחץ עליה לגשת למרפאת כאב ושם היא מגלה שמנהל המרפאה (השחקן גדי צדקה)הינו אהבת נעוריה שנטש אותה לפני חתונתם. המפגש מעורר סערה המאיימת לסחוף אתה את משפחתה. תוך כדי, על איריס להתמודד גם עם אמה המזדקנת והדמנטית. (הזמרת והשחקנית מירי אלוני)

זה מחזה ישראלי מאד הנוגע בנושאים שהם למעשה סיפור חיינו כאן, תוך טיפול בנושאים משפחתיים. השחקנים מצליחים להעביר באופן מרגש את ההתמודדות וההתלבטויות של גיבורי המחזה ולגרום לנו להזדהות איתם. למי מאתנו אין אהוב/ת נעורים נשכח/ת הנמצא במחשבות והיינו רוצים לפגוש שוב? פנטזיה שרוקמת עור וגידים על הבמה ולוקחת אותנו לעבר מימוש אפשרי.

לא אהבתי את סיום המחזה. לדעתי, סיום צפוי ובנאלי. כזה שמאפשר סגירה יפה וסוף בורגני מהוגן. אני אומרת- תשתוללו קצת, לכו על סיום שיהיה בלתי צפוי ומבריק ולא משעמם.

כן אהבתי, את הבחירה במירי אלוני לדמות האם הדמנטית. ליהוק מבריק וחכם שאפשר למירי אלוני להראות את יכולותיה. תפקיד שתפור למידותיה והיא הצליחה להפתיע אותי ממש.

אהבתי גם את משחקו של נבו קמחי שמצליח בכמה העוויות ותנועות ידיים להעביר קשת רחבה של תחושות ורגשות.

גם שאר השחקנים עשו עבודה יפה.

וכמה מילים על התפאורה- שאפו גדול לאלכסנדר ליסיאנסקי שמצא פתרונות נהדרים והצליח להוכיח לי שאפשר להקים תפאורה מקורית ומדליקה במינימום אמצעים ושתשרת את מהלך ההצגה היטב. ותודה לרן בגנו על העריכה המוזיקלית שכללה חלקים משיריו של ליאונרד כהן- מוצלח מאד.

שחקנים: פנינה ברט, נבו קמחי, מירי אלוני, גדי צדקה, נטע בר רפאל, יורם יוספסברג, דורון גוברמן.

בימוי: גדי צדקה

עיצוב תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי

עריכה מוזיקלית: רן בגנו

עיצוב תלבושות: גלינה אילן

עיצוב תאורה: פיראס טרבשה.

התיאטרון העברי הוקם בשנת 1996 על ידי גדי צדקה ואשתו פנינה ברט. מטרתו להוביל ולקחת חלק בטיפוח התרבות העברית. בחירת החומרים המועלים לבמה מכילה- מחזאות קלאסית עולמית, מחזאות קלאסית ישראלית ומפגש עם מיתוסים ישראליים ועבריים ראויים. התיאטרון מציג ברחבי הארץ והצגותיו ניידות ומגיעות להיכלי תרבות בקיבוצים, ישובים קהילתיים, בסיסי צה"ל, בתי ספר תיכוניים ועוד.

http://www.teatron.org.il/לאתר התיאטרון העברי-

קרדיט צילומים: התיאטרון העברי

פרמיירה חגיגית למחזה "פליישר" בתיאטרון הצפון

השבוע התקיימה בתיאטרון הצפון הפרמיירה החגיגית של ההצגה "פליישר" לתיאטרון הבימה. זו הצגה שחובה ללכת לצפות בה והיא עוסקת בשסע שבין הציבור החילוני- לחרדי והקיטוב המתחדד והולך. הצגה לא פשוטה, ביקורתית מאד, מרגשת ומרתקת ועוד ארחיב עליה בהמשך.

ברחבת התיאטרון זכינו לקבלת פנים חגיגית ונהנינו ממזנוני העוגות המשובחות, פרי קונדיטוריית השף דודו אוטמזגין. מבחר העוגות היה כה מגוון ומבלבל שהיה קשה לבחור מה לטעום ובוודאי שקשה להתאפק. אחרי ששבעתי ממתוקים נכנסנו לצפות בהצגה. בסיומה זכו השחקנים לתשואות סוערות ולזרי פרחים מהודרים מבית היוצר של לריסה פרחים. השחקנים- נתן דטנר, סנדרה שדה, דב רייזר, רבקה גור, נתי רביץ, יגאל שדה, ניר זליכובסקי, נלי תגר, הגר טישמן, נדיר אלדד, ניל משען, מיטל נוטיק, עמית גיל, אלכסה לרנר. היו נפלאים. פשוט נפלאים כולם. מנכ"לית התיאטרון עדי קאופמן שהיא המנכ"לית הצעירה ביותר בארץ עלתה לבמה ובירכה את השחקנים על משחקם המשובח והודתה לקהל הצופים על כך שהם מצביעים ברגליים וגודשים מדי ערב את התיאטרון. ניכר היה שעדי קאופמן מתרגשת כאשר הזמינה לבמה את אורחת הכבוד אודליה פרידמן, מנכ"לית תיאטרון הבימה שעלתה על הבמה תוך שהיא קדה לשחקנים ומודה להם על משחקם הנפלא. אודליה הודתה לבעלי התיאטרון- רחלי וגבי בן גלים ולמנכ"לית קאופמן על שבוחרים שוב ושוב את מיטב הצגות הבימה למנויי תיאטרון הצפון.

                              בצילום- ‏‏עדי קאופמן ואודליה פרידמן

בסיום הברכות פנה כוכב ההצגה נתן דטנר אל הקהל, שלב את הסמרטפון האישי שלו וסיפר שבתו שרון עומדת להינשא לבחיר ליבה אור וביקש מהקהל לברך יחד את הזוג החדש. "שרון ואור מזל טוב"- ביקש שנאמר יחד. וכולנו ממושמעים פצחנו בברכה רמה כשדטנר מתעד את המאורע.

 

בתןם ההצגה הוזמנו כ-350 האורחים למסיבת קוקטייל אלגנטית ושמחה בהשתתפות השחקנים שלא הצליחו לטעום דבר, עקב הבקשות הרבות להצטלם איתם. המזנונים כללו- מבחר פסטלים, סיגרים, קובה, קציצות פלאפל, סלטים טריים, מבית היוצר של חאלד עדאווי ובנוסף היו גם קינוחים אישיים של השף דודו אוטמזגין.

 

המחזה "פליישר" אותו כתב יגאל אבן אור עלה לראשונה בשנת 1983 על בימת הקאמרי. כעת עלה שוב בהבימה בבימויו של משה קפטן. המחזה עוסק, כפי שכתבתי, בקיטוב שבין חילונים לחרדים ומתרחש בשכונה וותיקה שתושביה המבוגרים נוכחים לדעת שאת הבתים החדשים והגבוהים המוקמים בשכונה מאכלסים 'אדוקים'. התושבים מנסים להסתגל למציאות החדשה אך החיכוכים מחריפים והשכונה החילונית הוותיקה הופכת לשכונה חרדית לחלוטין. מחזה המבקר את הציבור החרדי אך לא חוסך ביקורת גם מהציבור החילוני שילדיו אדישים, זונחים את ארצם וחיים בחו"ל ומותירים את הוריהם להתמודד לבד עם הזקנה והקושי. גיבורי המחזה הם פליישר בגילומו של נתן דטנר הנפלא ואשתו ברטה – סנדרה שדה הענקית שהקצבייה שלהם מוחרמת על ידי האדוקים והם נאלצים להוציא את בנם שלמהל'ה מהמוסד בו שהה לאחר שבילדותו נפל מעץ והפך למפגר. הוצאתו מהמוסד והחזקתו בבית גורמת לתפנית נוראה באירועים ששיאה מוות.

 

התפאורה והתלבושות משתלבות היטב ומשרתות את סיפור המחזה העוצמתי, המרגש והמעורר מחשבה.

היו ונהנו- בעלי הבית רחלי וגבי בן גלים, נשיא אוניברסיטת חיפה רון רובין, נשיא הטכניון פרופ' פרץ לביא, מנכ"ל בית חולים בני ציון ד"ר אמנון ומרי רופא, איש הספנות משה ואיריס מנו, פרופ' יחיאל טלר, פרופ' נחום וכרמלה ביגר, רחל שפירא, יעל ודורון לונדון, ענת ויואב זיו, אריאלה וישראל סביון, עו"ד לימור מגן ויוסי פלד, אימאן וליסה בסטוני, דני קופלר, עו"ד אלי קולס, ד"ר יהודית זוסמנוביץ', טלי חורש, אביטל ואורי כהן זיו, עו"ד שרין סולן, צילה ואריה ברוך, עו"ד סופי ספקטור, ענת ואבנר מכטינגר, עו"ד ימית מוריה ישראל, רונית קיטאי, מירי בן שושן, עליזה הופמן, דרורית ונמרוד פאר, גילה ואורי שגיא, אלי דדון, בת שבע ושאול הרדוף, אורלי שלומי, מיקי אבגיל, ד"ר אהובה אנגל, גילי ובת שבע אלמוג, ד"ר דן וסילבי לוין, דורית אביגדור, יגאל שיינס, סיגלית סגל, יפה גביש, צילה לייפר, דינה רפאל, אביבה עמרני, רואה חשבון שמואל ענבי, לימור ברנשטיין סבג, איציק נקיבלי, אייל לוי, עדנה צור, יורם מארק-רייך, מיכל ודן ארנון, דלית ואריאל נישליס. הצוות הבכיר של התיאטרון- סיון בראונר, לי כץ, דורית מרינברג וכמובן דוברת התיאטרון ואשת היח"צ המקצועית- כרמל שבתאי.  

  בצילום- גבי בן גלים,משה ואיריס מנו עו"ד סופי ספקטור אורלי שלומי וטלי חורש

             בצילום- כרמל שבתאי רחל שפירא ונתן דטנר

         בצילום- אנשי התקשורת: טל דינה רפאל, טל גור, יפה גביש, צילה לייפר, יורם מארק-רייך, עליזה הופמן ורונית קיטאי

 

            בצילום- רחלי בן גלים, עדי קאופמן, אודליה פרידמן, סיון בראונר

"פליישר" מאת-יגאל אבן-אור, בימוי-משה קפטן, עיצוב תפאורה-ערן עצמון, עיצוב תלבושות-עפרה קונפינו, מוסיקה-יוסי בן-נון, עיצוב תנועה-שרון גל, עיצוב תאורה-מאיר אלון,

שחקנים

נתן דטנר, חנה לסלאו, סנדרה שדה, דב רייזר, רבקה גור, נתי רביץ, יגאל שדה, ניר זליחובסקי, נלי תגר, הגר טישמן, נדיר אלדד, ניל משען, מיטל נוטיק, עמית גיל, אלכסה לרנר,

צילומים- דנה קדוש, שרה איקו, יפה גביש

 

 

 

 

על ההצגה ' איש הכריות' בתיאטרון חיפה

המחזה 'איש הכריות' נכתב על ידי המחזאי האירי מרטין מק'דונה בשנת 2003 וזכה בפרסים רבים. המחזה עוסק בסופר צעיר שכותב סיפורים קצרים ומבעיתים המתארים רציחות של ילדים באופנים שונים. אחרי שבמקום מגוריו מתרחשים מעשי רצח הדומים לתוכן הסיפורים, הוא נעצר ואיתו נעצר גם אחיו. במהלך ההצגה חוקרים אנשי המשטרה את הסופר ואת אחיו, מתוך מחשבה שלאח המוגבל יש קשר לרציחות. תוך כדי החקירה מתוודעים הצופים לסיפור חייהם של האחים ולסיבה שבגללה הסיפורים שהוא כותב הם אכזריים ומרושעים.

'איש הכריות' אף הוא דמות ספרותית מתוך סיפור שאותו כתב קטוריאן הסופר.

זה מחזה מורכב, ייחודי, מותח מאד ולעיתים מצחיק. ישבתי במשך כל ההצגה כמעט ללא תזוזה, מרותקת למה שקורה על הבמה. המחשבות ממשיכות ללוות גם עכשיו ואני יודעת שאת המחזה הזה אני לא אשכח. הוא מפתיע, שנון, אכזרי ומצחיק. העלילה מתפתחת לכיוונים בלתי צפויים ואי אפשר לנחש מה יקרה בהמשך. הרעיונות שעולים דרך הסיפורים של קטוריאן הם מקוריים ומאתגרים והאופן שבו עוצבה הבמה, משרת היטב את הסיפור.

אהבתי מאד את האופן בו השתמשו השחקנים בחפצים שונים ובבובות כדי להדגים ולשחק את הסיפורים. זה היה מקורי וחוויתי והוסיף לא מעט לאווירה הדמיונית, המהפנטת והמייאשת שעל הבמה.

העולם שבורא מק'דונה הוא עולם עגום, אלים ומייאש. אבל, אם נתאמץ נוכל למצוא בו ניצוצות של חסד ורחמים שיעזרו להבין שגם בחושך יש אור.

המשחק של כל השחקנים היה אמין ומשובח.

ממליצה בחום.

 

'איש הכריות' מאת: מרטין מקדונה  תרגום ובימוי: ארז דריגס

משתתפים: אייל רוזלס, אלון נוימן, ליה אולמן ,מעיין בלום, נטע וינר .

הנחייה ופיתוח חפצים ובובות: איילת גולן -תכנון וייצור ידיים: דרור הרנזון
תכנון וייצור מסכה: אוקסנה יאנוביצקי, לאוניד אליסוב.

עיצוב תפאורה ותלבושות: סבטלנה ברגר

עיצוב תאורה  קרן גרנק

מוסיקה:  שי פישמן

עוזר במאי: יפתח מזרחי

 

 

מדוע אני אוהבת תיאטרון? בגלל הצגות כמו 'מפיסטו' של הקאמרי

המחזה 'מפיסטו' מאת הילל מיטלפונקט מבוסס על הרומן של קלאוס מאן, המספר על שחקן גדול בתיאטרון הגרמני של שנות ה-30 שכדי לקדם את הקריירה שלו, משתף פעולה עם המפלגה הנאצית. כדי להתמודד עם מעשיו ועם בגידתו בחבריו, הוא מנקה את עצמו באמירה שמה רוצים ממנו הרי הוא בס"כ רק שחקן.

ההתקרנפות ההדרגתית של השחקן, תוך שהוא זונח את אמונותיו ומסכים לשרת את השטן, בוגד בכל מה שהיה חשוב לו, העיקר לשמר את תרבות המשחק הוא לא רק סיפורו של היחיד אלא סיפור הקשר בין שלטון לאמנות. בין השליט והתיאטרון. ואם אתם מוצאים כאן הקשרים אקטואליים- עכשווים, בראוו לכם.

במהלך ההצגה, אנו הצופים נחשפים למהלכים של מאחורי הקלעים של התיאטרון. לתהליך הכאילו מובן של ההתקדמות בקריירה על חשבון זניחת האידיאלים. איתי טיראן, המגלם את השחקן, הוא שחקן מופלא. בנונשלנטיות מדהימה הוא מצליח להיות הדמות אותה הוא משחק. היו רגעים שממש הצטמררתי ממה שקורה על הבמה.  הוא כל כך טבעי, כל כך אמיתי, כל כך נוכח שאי אפשר שלא להיכבש בקיסמו. גם אלי גורנשטיין המגלם 4 תפקידים שונים הוא מצוין. כך גם דודו ניב המצליח לגלם באופן מרושע ממש את תפקיד ראש הממשלה הנאצי. רותי אסרסאי מגלמת נהדר את תפקיד הפילגש ועירית קפלן אף היא מצוינת.

במשך שעתיים הייתי מרותקת לסיפור על מה שקרה אז. על שחקן שהעדיף לעצום עיניים, לשתף פעולה ולהתקדם הלאה. לרוע הרבה פנים וזה אחד מהם. אי אפשר להיות אדיש, אי אפשר להתעלם, אי אפשר לומר "אני בסך הכל שחקן".

זו הצגה שמהדהדת בי, מעוררת מחשבה, מבהילה ומעציבה. אמנם, מסופר על זמנים אחרים, אנשים אחרים. האמנם?

מפיסטו- מאת קלאום מאן. עיבוד למחזה-הילל מיטלפונקט. בימוי- עמרי ניצן. תפאורה- רוני תורן. כוריאוגרפיה- טל קון. תלבושות- פולינה אדמוב.

שחקנים- איתי טיראן, עירית קפלן, דודו ניב, אלי בורנשטיין, הלנה ירלובה, שמחה ברבירו, גיל וינברג, אנסטסיה פיין, אבישי מרידור, אסף מרון, אדם שפר, רותי אסרסאי, לנה אנה כסטרופ, שלי בן יוסף, רוני שיינדורף.

 

 

פרמיירה חגיגית למחזה "האורחת" בתיאטרון הצפון

המחזה הישראלי החדש "האורחת" של תיאטרון בית ליסין ובבימויה של ציפי פינס פתח את עונת המינויים  2016-2017 בתיאטרון הצפון. זה היה אירוע אלגנטי ומושקע עליו ניצחו עדי קאופמן מנכ"לית התיאטרון, סיון בראונר הסמנכ"לית והמנהלת האמנותית, לי כץ מנהלת השיווק, ודוברת תיאטרון הצפון ואשת היח"צ כרמל שבתאי. למעלה מאלף צופים הגיען לצפות בהצגה וברחבת התיאטרון שקושטה בבלונים, קידמו את פניהם תזמורת בת 40 נגנים "הכלים השלובים" שהנעימו במוזיקת עולם ולהיטים מכל הזמנים. המוזמנים נהנו מכיבוד שכלל את העוגות המשובחות של דודו אוטמגזין. ובתום ההצגה נערך קוקטייל חגיגי בשילוב קאסט השחקנים. בגסטרונומיה- סושי בשלל מילויים ממסעדת פרנג'ליקו בזכרון יעקב. מנות פלאפל 'אוריון' של משפחת בסטוני, כריכים איכותיים, גלידות שמנת בשלל טעמים HOME MADE של "אמיליה" בציר מוריה.
 

 

 

בין המוזמנים
היו אנשי תקשורת, אנשי אקדמיה, אנשי עסקים ונשות חברה.

היו גבי ורחלי בן גלים בעלי התיאטרון, פרופ' רבקה יהב- אשת ראש העיר חיפה, פרופ' גבי וימן, השופטת נאווה ויימן, פרופ' יחזקאל טלר, עו"ד שרין סולן, עו"ד סופי ספקטור, ד"ר מיכל וד"ר יצחק רמון, אימאן בסטוני, יהודית זוסמנוביץ', רחל שפירא, יורם רייך- מארק, דינה רפאל, אורלי שלומי, מעצב האופנה ניקולא קדוש, רונית קיטאי, שרה איקו, חגית בורנשטיין, צילה לייפר, אבנר מכטינגר, רחלי ושוקי פדן ועוד רבים נוספים.

     מימין לשמאל:מגי אזרזר,גדי יגיל,עדי קאופמן ורון שחר  צילום- דנה קדוש

 ‏‏מימין לשמאל:
גילה לפידות ,רחלי בן גלים,פרופ רבקה יהב,דר יהודית זוסמנוביץ,גבי בן גלים,מרים
בן בעשט,עדי קאופמן,ציפי פינס,סיון בראונר ואלוף במיל דודו בן בעשט   צילום- דנה קדוש

מימין לשמאל:נטע פלג,יהודית זוסמנוביץ,עליזה הופמן אביטל מגן,עוד סופי
ספקטור,עדי קאופמן,רונית קיטאי,אימאן בסטוני,מירב שרוט,כרמל שבתאי,ניקולאי קדוש  צילום- דנה קדוש

המחזה מבוסס על סיפור מספרה של סביון ליברכט "הארוחה האחרונה" מתוך הספר "צריך סוף לסיפור אהבה" ומשחקים בו- גדי יגיל, גילת אנקורי, מגי אזרזר, רון שחר ופלורנס בלוך. הסיפור עוסק ביחסים המורכבים בין הורים מזדקנים לילדיהם העסוקים שאמורים לטפל בהם. גרשון, אלמן טרי וניצול שואה אותו מגלם באופן מושלם גדי יגיל הנפלא, חי בבדידות בדירתו. בת דודתו של האלמן אותה מגלמת פלורנס בלוך- קומיקאית בחסד, משדכת לו חברה אלמנה – גילת אנקורי המצוינת. בתו של גרשון שהיא עו"ד ואם חד הורית – אותה מגלמת מגי אזרזר אחת השחקניות הצעירות והאהובות עלי, מתנגדת לשידוך וחוששת שאביה ייפגע. מהצד שכנגד בנה של האלמנה, גם הוא עו"ד מצליח, גרוש ואב לילדה אותו מגלם רון שחר מהמרוץ למיליון, מתנגד גם הוא לשידוך וחושש שיאבד את הירושה. ובנוסף הרעייה המנוחה של גרשון האלמן מחליטה להתערב ופולשת לחייו ולחיי בת זוגו הטרייה בדמות רוח רפאים המסתובבת בבית וסורגת. איך יפתרו הדברים? האם הילדים יצליחו לחבל בשידוך? האם האלמן והאלמנה ימצאו אושר? – כדי לדעת את התשובות אני ממליצה לכם בחום ללכת ולצפות בהצגה. לדעתי, היא עומדת להפוך לשלאגר הבא וזאת בזכות הנושא הנוגע בכולנו, הדיאלוגים השנונים וההתרחשויות הקומיות המעוררות גלי צחוק מהקהל.

 

הצופים בהצגה צעירים ומבוגרים הזדהו עם מה שמתרחש על הבמה וניכר שכולם מכירים את הסיטואציות מתוך החיים. גם העובדה שהאירועים מתרחשים בזמן מלחמת המפרץ עוררה הזדהות והעלתה זיכרונות. אי אפשר היה שלא להיות מעורבים ולהיות לטובת אחד הצדדים. ההורים המבוגרים או הצעירים הטרודים שנידרש מהם לטפל בהוריהם. אני נהניתי מאד הן מהמשחק המצוין, הדיאלוגים השנונים והמצחיקים והן מהבימוי המוצלח של ציפי פינס.

בתום ההצגה כמיטב המסורת זכו השחקנים לזרי פרחים מהודרים מבית היוצר "לריסה" פרחים. עדי קאופמן המצודדת והמחוננת מנכ"לית תאטרון הצפון הצעירה ביותר בישראל, עלתה לבמה והודתה בחום רב לשחקנים על משחקם המופלא והמרגש, ולקהל שמצביע ברגליים שוב ושוב ומגיע בהמוניו לצפות בהצגות הטובות ביותר בישראל. קאופמן הזמינה לבמה את ציפי פינס, במאית ההצגה ומנכלית בית ליסין שפנתה נרגשת לקהל ואמרה שהפצוי עבור נסיעות ארוכות ומתישות לצפון , זו האהבה והחום שמרעיף הקהל על קאסט השחקנים.

 

 

"האורחת"- בית ליסין.  תפאורה: ערן עצמון; תלבושות: אורנה סמורגונסקי; מוזיקה: אמיר לקנר; תאורה: קרן גרנק; תנועה: עמית זמיר.

 משך ההצגה : כשעה וחצי ללא הפסקה

 

על ההצגה 'על האש' בהיכל התיאטרון קריית מוצקין

לפני מספר ימים הוזמנתי להיכל התיאטרון בקריית מוצקין לצפות בהצגה שכתב וביים דרור קרן 'על האש'. לפני ההצגה שוחחו איתנו השחקניות אודיה קורן ועירית קפלן המגלמות דמויות מרכזיות בהצגה. זו הייתה חוויה אחרת לגמרי לצפות בהצגה לאחר השיחה עם השחקניות שסיפרו לנו איך נכתב המחזה ואיך הן תופסות את דמויותיהן בהצגה. אודיה ועירית המקסימות שוחחו איתנו בפתיחות וכנות. "בין השחקנים לקהל" אומרת אודיה " קיים חוזה המבוסס על שקר. השחקנים עושים עצמם שאינם יודעים שיש קהל באולם והקהל בוחר להאמין שהשחקן הוא אכן הדמות המופיעה. וכך מתרחש הקסם והנס של התיאטרון". אני מסכימה איתה. עוד אמרו השחקניות שלקהל השפעה רבה על ההצגה והשחקנים רוצים להרגיש שהקהל נהנה. "תנו תנופה לצחוק" אומרת אודיה. כך נחוש שאתם איתנו ונהנים. מעכשיו, אני מבטיחה לצחוק בקול רם יותר.

 

                  בצילומים- היכל התיאטרון

השחקניות גם ציינו שהיכל התיאטרון בקרית מוצקין הוא בית לשחקנים. או, כמו, שאומרת מנכ"לית התיאטרון, דפנה צורי, כאן זה משפחה. משפחה שבה שותפים השחקנים וקהל הצופים. "אנחנו אוהבים את השחקנים" אומרת דפנה " חשוב לנו שירגישו כאן בבית וחשוב לנו שהקהל ירגיש שעושים את המקסימום כדי להביא את מיטב ההצגות ומיטב השחקנים להיכל". דפנה מדברת בלהט ובעוצמה והתרשמתי ממנה מאד. ניכר היה עד כמה היא מחויבת ועד כמה איכפת לה ואין לי ספק שזה המסר שעובר לעובדים, לשחקנים ולצופים.

     בצילום- עירית קפלן, אודיה קורן ודפנה צורי בשיחה שלפני ההצגה.

ההצגה 'על האש' נכתבה למעשה לאחר שאיציק ויינגרטן מנהל ביה"ס לאומנויות הבמה בסמינר הקיבוצים פנה לדרור קרן וביקש ממנו לכתוב משהו עבור כתה של 10 שחקנים. דרור נעמה לאתגר, ישב עם הצעירים, שמע אותם ואז כתב את המחזה שעלה לראשונה בסמינר הקיבוצים. מנהלי הקאמרי שצפו בהצגה הבינו שכדאי להביאה לקאמרי וצדקו. דרור קרן זכה בפרס המחזה הטוב של השנה והשחקן אבישי מרידור המשחק בה זכה בפרס השחקן המבטיח של השנה לשנת 2015.

ההצגה עוסקת בנו. בי, בך, בישראלים. היא מתרחשת בערב יום העצמאות, בקיבוץ בעמק יזרעאל. זהו יום חג טעון במשמעות, בין יום הזיכרון ליום העצמאות והביטוי לכך בהצגה הוא נוקב ומעציב. המארחים רוח'לה (אודיה קורן) וצביקה ( רמי ברוך) מכינים את חצר ביתם למסיבת החג. מורדי, בנם, חוזר מברלין, שם הוא מתגורר לאחר שעזב את הארץ בעקבות הלם קרב. הוא מביא איתו את חברתו הגרמנייה והגויה. תרצה, אלמנת מלחמה, מוזמנת אף היא, ויש את הקיבוצניק אבינועם ובתו אלונה העומדת להתגרש והייתה האקסית של מורדי. וגם הסבתא גיזלה, ניצולת שואה, מגיעה עם המטפל הסרי -לנקי שלה. ברקע- עימות בגבול והפיצוצים נשמעים היטב בבית שבעמק. כולנו מכירים את הסיטואציות הללו, כולנו יודעים על מה מדובר. אלו הסוגיות אותם אנו חיים ודרור קרן מעמת אותנו עם חוסר האונים שלנו, עם חוסר התקווה, הייאוש, הדריכה במקום. מעמת אותנו עם החשש שכך זה ימשך שאין פתרון. וכשיצאתי מההצגה הנוקבת והחזקה הזו חשתי ביתר שאת את המצב הבלתי נסבל בו אנו חיים.

השחקנים כולם היו מצוינים. החל באדם שפר ששיחק את ראג'ה העובד הזר באופן מצחיק במיוחד, אודיה קורן הנהדרת והמשכנעת, רמי ברוך שמשחק את האב באופן אמין במיוחד, עירית קפלן המגלמת את האלמנה החרדה לגורל בנה, אבישי מרידור המצוין שמגלם את מורדי. וכמובן מרים זוהר היא הסבתא גיזלה הגדולה מהחיים וגם יוסי קאנץ, שלי בן יוסף, אסף מרון ולנה אנה כסטרופ מעולים.

אז אם אתם מחפשים לצפות בהצגה חשובה ומרגשת העוסקים בנושאים המדברים אלינו ועושה זאת בהומור כואב. זו ההצגה והיא מומלצת מאד.

מחזאי: דרור קרן

במאי: דרור קרן

תפאורה: רועי ואטורי

תלבושות: רז לשם

תאורה: קרן גרנק

מוסיקה: אלעד אדר

שחקנים: מרים זוהר, רמי ברוך, אודיה קורן, עירית קפלן, יוסי קאנץ, אבישי מרידור, שלי בן יוסף, אדם שפר, אסף מרון, לנה אנה כסטרופ

 

 

בחזרה לאישראל- מחזה המבוסס על ספרה של נאוה סמל

למחזה " בחזרה לאישראל" של אנסמבל עיתים בכיכובם של גיל קופטש וחן גרטי צריך להגיע עם ראש פתוח ומוכנות לאירוע שונה. זה אינו מחזה כפי שאנו רגילים לו. יותר כמו סיפור מומחז שבו גיל קופטש הוא הקריין וגיבור הסיפור וחן גרטי לצידו משחקת את שאר הדמויות. המחזה הוצג לראשונה בלבוש אחר בפסטיבל תיאטרונטו ואז כיכב בו דביר בנדק.

הסיפור סב סביב העובדה ההיסטורית והנשכחת שבשנת 1825 רכש מרדכי מנואל נח- עיתונאי ודיפלומט יהודי, חלקים גדולים מהאי האינדיאני גרנד איילנד, ליד מפלי הניאגרה. מטרתו הייתה להקים בית ליהודי העולם באי הזה ולצרף אותה לארצות הברית. הוא קרא למקום "אררט". אלא שהיהודים לא הגיעו. רבני אירופה חששו שהקהילות שלהם יתרוקנו וסרבו לרעיון. במחזה "אישראל" אכן הוקמה ומדינת היהודים המשגשגת חוגגת 190 שנה לעצמאותה.

נאוה סמל מציגה לנו מדינה יהודית חלופית שהשפה השלטת בה היא אנגלית ואילו את העברית מלמדים באוניברסיטה כשפה נכחדת. זו מדינה שהיא חלק מארה"ב, על כל המשתמע מכך. גיבור המחזה, סיימון, מגיע בטיסה לאישראל, כדי לפזר את אפרו של אהובו שנהרג בתאונה. הוא מגיע עם כד האפר של בן הזוג, מנהל איתו שיחות נפש ומחפש עבורו את המקום הנכון בו יוכל לפזר את אפרו. במסגרת הזו, אנו מתוודעים למדינת היהודים האחרת שיש בה גם מן הרוח האינדיאנית. אין בה פלשתינאים אבל יש בה אינדיאנים הדורשים את זכויותיהם. תוך כדי שאני צופה במתרחש על הבמה, חשבתי על מה שקורה איתנו היום ומה עשוי היה לקרות לו חזונו של מרדכי מנואל היה מתממש. האם המדינה היהודית הייתה מצליחה לשמר את אופיה היהודי? את מסורתה? אמונותיה? איך היינו אם לא היינו ישראלים דוברי עברית?

לנאוה סמל יש תשובה לכך. התשובה מגיעה בסוף המחזה והיא מפתיעה אבל במחשבה שנייה גם ברורה ואי אפשר היה שיהיה אחרת.

חן גרטי ששיחקה את כל הדמויות במחזה היא שחקנית בעלת יכולות רבות. היא החליפה בין הדמויות, פלרטטה, הצחיקה והקסימה. גיל קופטש בתפקיד המספר והגיבור הוא פחות שחקן ויותר מספר סיפורים. הוא היה הוא עצמו המוכר והידוע.

"בחזרה לאישראל" מחזה מאת נאוה סמל. בימוי- אורלי רביניאן, תפאורה- זאב לוי, וידאו- יואב רודה, אנימציה- איריס כהן, תלבושות- לירון מנקין, מוזיקה- יונתן סלע, תאורה- יעקב סליב, יעוץ תנועתי- סהר עזימי.