הספר "התמימות" אינו ספר בדיוני,
אך גם לא ספר דוקומנטרי. הוא, כמו שכותב המתרגם של הספר דוד טרבאי בהקדמה
שלו " דוקו פשע פואטי" מרתק ומצמרר. יצירה שסימני השאלה שבה נותרים איתי
גם אחרי שסיימתי לקרוא. יצירה המעוררת שאלות נוספות והרהורים על טבע האדם.
הספר עוסק בפרשה אמיתית ואכזרית שהסעירה את
הונגריה. הפרשה שבה נעלמו 5 ילדות בנות 11 עד 13 בעיירת שדה טר-סנטמיקלוש, הנמצאת
כמאה קילומטרים מבודפשט. השנים הם
1953/1954 ימי הדיקטטורה הסטליניסטית. המשטרה לא ממש עושה את עבודתה ולא מחפשת אחר
הילדות שנעלמו. התושבים מבוהלים ומעלים השערות כי הילדות נחטפו בידי חיילים רוסים
ואולי הוברחו אל מחוץ למסך הברזל, או אולי היהודים המעטים שנותרו במקום, אחרי
ששרדו את השואה, שפכו את דמן כדי לבנות מחדש את בית הכנסת במקום.
בספטמבר 1954, בעקבות תלונה של אישה הטוענת
כי חברתה ניסתה לחנוק אותה, פושטת המשטרה על בית החשודה ומוצאת שם את בגדי הילדות
ואת גופותיהן שהושלכו עירומות לבאר. נערה בת 17, בשם פירושקה יאנצ'ו, היא זו
שמואשמת ברציחות. היא פיתתה את הנערות, כבלה אותן, רצחה אותן באכזריות ואף אנסה
אותן בעודן גוססות, וגם לאחר מותן. כך היא הוצגה לציבור ההונגרי, כמפלצת חולת נפש.
היא נשפטת למוות ומוצאת להורג.
סילארד רובין (1927-2010) הוטרד מאד מהפרשה הנוראית והחליט לחקור מה
באמת אירע שם. למעלה משלושים שנים עסק בכך. נפגש עם כ-250 דמויות מהפרשה, דובב את
השכנים, החוקרים ואפילו את אמה של הרוצחת לכאורה, שעדיין נמצאה בכלא. התוצאה מרתקת
ומטרידה מאד. מסתבר לו מפרטי המידע שהוא אוסף כי, כנראה, היו שותפים לרציחות. הוא
מספר על אירועים חריגים שתועדו באותו זמן במחנה הרוסי הקרוב. חקירה עיתונאית נוספת
שפורסמה בעיתון מאג'אר גרנץ' ב2012 מציע הסבר אחר לפרשה- פירושקה, המתגוררת עם אמה
היצאנית, מבקרת דרך קבע בבסיס הסוביטי ומבלה עם החיילים הפורסים עליה את חסותם.
בשלב כלשהו הם משדלים אותה לספק להם נערות נוספות והם אונסים ורוצחים את הנערות.
פירושקה ואמה מסתירות את הגופות בבאר שבחצר ביתן.
הספר אינו עוסק בהשערות אלו, אלא מציג את
האירועים כפי שגילה אותם רובין, כפי ששמע עליהם מפי הדמויות בעיירה. וכך נדבך
לנדבך הוא מנסה להכיר את פירושקה ולהבין את מניעיה. פירושקה שהיא אולי קורבן בדיוק
כמו הילדות שנרצחו. וכך גם אני, הקוראת, מבינה שהדברים אינם כפי שהוצגו. שלמעשה,
אף אחד לא ממש רוצה לדעת את האמת ושאנשים החיים בדלות נוראית ובאזורים נידחים,
זוכים להתעלמות, אטימות וקשיות לב מצד הממסד. האם היום פני הדברים שונים?
רובין סילארד לא השלים את כתיבת הספר.
הגרסה הנוכחית נערכה לאחר מותו בידי העורך המוערך יוז'ף קרסטשי. היצירה
הושוותה ל"בדם קר" מאת טרומן קפוטה.
הקריאה הובילה אותי לעולם אחר, עני, מייאש,
מנוכר ואכזר. האדישות וחוסר האכפתיות הם, בעיניי, חלק מהרוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה