הרומן הרומנטי
העכשווי די דומה לאלו שקראתי אי אז בימי ההתבגרות. היא מתאהבת בו, הוא מרוחק ולא
מושג. היא עדינה וביישנית. הוא גברי ומנוסה. נראה לי שכולנו מכירות את סיפור
המסגרת ויודעות איך זה יגמר. לא זה מה שחשוב. הדרך לשם היא המעניינת.
הכי קל עבורי לגחך
בהתנשאות ולכתוב שמדובר בצרור שטויות רומנטיות מסוג האגדות השוביניסטיות בהן הגבר
הוא החזק והחכם והאישה הביישנית והנכבשת. לא שזה לא נכון אבל, בספר מהסוג הזה
החוקים ידועים. אנחנו יודעות במה מדובר ובכל זאת בוחרות לאסוף מהמדף.
מדוע? מה יש ברומנים
הרומנטיים שהופך אותם לרבי מכר? סמנתה יאנג כתבה ספרים קודמים באותו ז'אנר וכולם
הפכו לרבי מכר וכפי שכתוב על עטיפת הספר " כבשו את לבבות הקוראים בארץ
ובעולם" האם זה מכיוון שהקוראים אוהבים סיפורי אהבה מתובלים בארוטיקה ותשוקה
ויודעים איך זה ייגמר? או שאולי זה התחליף לאגדות ילדותנו? סינדרלה העכשווית
המחפשת את גבר חלומותיה. אולי ויתרנו על האם החורגת המרשעת ועל תפוחים מורעלים אבל
לא ויתרנו על חלום האהבה הרומנטית, על חלום הנסיך על הסוס הלבן.
ספרים אלו מציעים סוג
של בריחה מהמציאות. שיברון הלב ייגמר תמיד בהפי אנד. הגבר ייווכח בטעותו, יתאהב
נואשות בזו שדחה בתחילה, המשברים יפתרו וכבר שומעים את דנדון פעמוני החתונה ברקע.
הנסיכה אילפה את הזאב הרע והפכה אותו לחתלתול לא מזיק.
אז מי שרוצה לקרוא על
אוליביה הביישנית וחסרת הבטחון המנסה להתגבר על חוסר המזל שלה עם גברים ועל נייט
החתיך המהמם הנותן לה שיעורים באמנות הפיתוי כדי שתוכל להתגבר על בישנותה ועל הדרך
לקרוא כמה תיאורי סקס תשוקתיים עד הסיום הידוע. זה הספר.
הוצאת כנרת, זמורה
ביתן, דביר
תרגום- ארז אשרוב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה