בחזרה לאישראל- מחזה המבוסס על ספרה של נאוה סמל

למחזה " בחזרה לאישראל" של אנסמבל עיתים בכיכובם של גיל קופטש וחן גרטי צריך להגיע עם ראש פתוח ומוכנות לאירוע שונה. זה אינו מחזה כפי שאנו רגילים לו. יותר כמו סיפור מומחז שבו גיל קופטש הוא הקריין וגיבור הסיפור וחן גרטי לצידו משחקת את שאר הדמויות. המחזה הוצג לראשונה בלבוש אחר בפסטיבל תיאטרונטו ואז כיכב בו דביר בנדק.

הסיפור סב סביב העובדה ההיסטורית והנשכחת שבשנת 1825 רכש מרדכי מנואל נח- עיתונאי ודיפלומט יהודי, חלקים גדולים מהאי האינדיאני גרנד איילנד, ליד מפלי הניאגרה. מטרתו הייתה להקים בית ליהודי העולם באי הזה ולצרף אותה לארצות הברית. הוא קרא למקום "אררט". אלא שהיהודים לא הגיעו. רבני אירופה חששו שהקהילות שלהם יתרוקנו וסרבו לרעיון. במחזה "אישראל" אכן הוקמה ומדינת היהודים המשגשגת חוגגת 190 שנה לעצמאותה.

נאוה סמל מציגה לנו מדינה יהודית חלופית שהשפה השלטת בה היא אנגלית ואילו את העברית מלמדים באוניברסיטה כשפה נכחדת. זו מדינה שהיא חלק מארה"ב, על כל המשתמע מכך. גיבור המחזה, סיימון, מגיע בטיסה לאישראל, כדי לפזר את אפרו של אהובו שנהרג בתאונה. הוא מגיע עם כד האפר של בן הזוג, מנהל איתו שיחות נפש ומחפש עבורו את המקום הנכון בו יוכל לפזר את אפרו. במסגרת הזו, אנו מתוודעים למדינת היהודים האחרת שיש בה גם מן הרוח האינדיאנית. אין בה פלשתינאים אבל יש בה אינדיאנים הדורשים את זכויותיהם. תוך כדי שאני צופה במתרחש על הבמה, חשבתי על מה שקורה איתנו היום ומה עשוי היה לקרות לו חזונו של מרדכי מנואל היה מתממש. האם המדינה היהודית הייתה מצליחה לשמר את אופיה היהודי? את מסורתה? אמונותיה? איך היינו אם לא היינו ישראלים דוברי עברית?

לנאוה סמל יש תשובה לכך. התשובה מגיעה בסוף המחזה והיא מפתיעה אבל במחשבה שנייה גם ברורה ואי אפשר היה שיהיה אחרת.

חן גרטי ששיחקה את כל הדמויות במחזה היא שחקנית בעלת יכולות רבות. היא החליפה בין הדמויות, פלרטטה, הצחיקה והקסימה. גיל קופטש בתפקיד המספר והגיבור הוא פחות שחקן ויותר מספר סיפורים. הוא היה הוא עצמו המוכר והידוע.

"בחזרה לאישראל" מחזה מאת נאוה סמל. בימוי- אורלי רביניאן, תפאורה- זאב לוי, וידאו- יואב רודה, אנימציה- איריס כהן, תלבושות- לירון מנקין, מוזיקה- יונתן סלע, תאורה- יעקב סליב, יעוץ תנועתי- סהר עזימי.