בוקר טוב אלץ היימר מאת אמנון שמוש

"במשך שבע שנים תמימות, נעימות ואפופות חרדה ותקווה, הייתי פוקח עיניי כל בוקר ואומר בקול לאשתי שלצידי "בוקר טוב, חנה!" ומוסיף, בלי קול, ביני לביני (בעצם, ביני לבינו) בוקר טוב, אלצ היימר! התייחסתי אליו כאל אדם ששמו הפרטי  אלץ ושם משפחתו היימר, והוא מאיים בעוצמה רבה על מוחה של חנה ועל הזוגיות הממושכת והמושלמת שבינינו. הודעתי לו שאני מתכוון להתמודד איתו בכל כוחות הגוף והנפש שלי" – כך נפתח הספר הכי מרגש ומעצים שקראתי השנה. ספר שכל עמוד שבו הוא אהבה ונתינה. ספר העוסק בכנות רבה, באומץ לב ובנכונות לשתף את הקוראים באתגר היומיומי שבטיפול בחולה אלצהיימר.

מחלת האלצהיימר היא אחת המחלות הקשות והמעציבות במיוחד לבני המשפחה המטפלים בחולה. אמנון שמוש מספר על הדרך הארוכה שנמשכה שנים רבות. הוא מתאר את אשתו, את חייהם יחדיו לפני מחלתה ולאחריה. הוא מספר על הקושי אבל גם על השמחה והאושר שיש ביניהם. הוא מספר על האופנים בהם ניסה להרחיק את מר אלץ היימר מחייהם ועל המלחמה העיקשת שניהל. הוא חולק איתנו את הטוב והפחות טוב. את ההידרדרות המתמדת במצבה ואת התקווה.

"זיכרונותיה של חנה אמנם מתפוגגים והולכים, אבל האדם החולה אינו נעלם, חנה עדיין שומרת את מקומי בחייה ואת מקומה בחיי". כך מספר אמנון, אך אלץ היימר מנסה להשתלט. ואני הקוראת, כל כך מקווה שיהיה טוב יותר, למרות שיודעת היטב שלא כך יקרה. המחלה גרמה לכך שמאישה חכמה ופיקחית שקראה את כל יצירותיו של אמנון וביקרה אותם בחדות קולעת היא איבדה את היכולת וההבנה. תכונות ילדותיות החלו להתבלט אצלה וגם וגם הבכי והצחוק הופיעו בקלות וללא סיבה. אמנון כותב שהוא חש שהוא זה שנשאר הקשר והגשר היחיד בינה לבין העולם.

אך לא רק עצב ואובדן מצאתי בספר. גם הומור וחיוך. שמחה ושיתוף. לאהבה יש כוח ועוצמה והיא עוזרת להתגבר על הקושי והכאב- זה המסר שעבר אלי. כך כותב אמנון בסיום " כל יום נוסף של התמודדות הוא מתנה משמים. אני מקווה שגישתי זו לחיים, לזוגיות ולמחלה האיומה, תקל את החיים על קוראים הנמצאים במצב דומה". ואני אומרת שלא רק למי שנמצא במצב דומה. כי ההשראה, התובנות, האהבה והחיבור שיש בין בני הזוג ישפיעו לטוב על כל מי שיקרא.

אמנון שמוש נולד בשנת 1929 בעיר חאלב היא ארם-צובא שבסוריה. אביו נפטר כשהיה בן תשע, ואמו עלתה לארץ ישראל יחד עם אמנון ואחיו יצחק, שהוזמן ללמד באוניברסיטה העברית. אח נוסף, טוביה שמוש, שעלה לארץ קודם לכן, היה אף הוא סופר ומתרגם. לאחר העלייה, התגורר בתל אביב ולמד בגימנסיה הרצליה. התגייס לפלמ"ח ב- 1946, וכעבור שנה היה ממייסדי קיבוץ מעיין ברוך.  למד באוניברסיטה העברית בירושלים, והשתתף במלחמת העצמאות כחייל בירושלים הנצורה. שמוש מתגורר במעיין ברוך עד היום. בקיבוץ עסק ברעיית צאן, היה מזכיר הקיבוץ והדריך קבוצות נוער עולה. בהמשך, עבר לעסוק בחינוך, לאחר שהשתלם בבית ברל ובאוניברסיטה העברית, ואף היה מנהל בית הספר התיכון האזורי. נשוי לחנה, אב לשלושה וסב לשישה. בזקנתו הידרדרה מאוד ראייתו, עד מצב של עיוורון. חרף זאת - הוא מוסיף לעסוק בכתיבה ספרותית.

אמנון שמוש זכה שלוש פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עברים, בשנים 2000, 1997, 1979; בפרס ירושלים ע"ש עגנון (1979); בפרס שלום עליכם (1986); בפרס ויצו-צרפת (1986); בפרס נוצת הזהב על מפעל חיים בספרות מטעם אקו"ם  (1999); בפרס נשיא המדינה לספרות (2001) ובפרס משרד התרבות על שם אריק איינשטיין (2014).

"בוקר טוב אלץ היימר" מאת אמנון שמוש, הוצאת "מסדה", 198 עמודים, מחיר מומלץ 59 ש"ח, להשיג בכל חנויות הספרים.