על רקע רומנטי- מרים קוץ

אהבה זה כאב. על ספרה של מרים קוץ "על רקע רומנטי"

מימי של מרים קוץ היא פסיכולוגית רווקה המעבירה סדנאות טיפוליות לפנויים ופנויות. בבחינת הסנדלרית ההולכת יחפה. כי מימי התל אביבית מאוהבת שנים רבות בגבר קמצן רגשית ואינה מסוגלת להשתחרר ממנו.

זה ספר עצוב. מרים קוץ שאת כתיבתה אני זוכרת כמצחיקה ושנונה כתבה ספר שאין בו הומור והוא עוסק באהבה ושבר. זה ספר עצוב כי האהבה נדמית בו כתכלית הכל. אין חיים ללא אהבה. אין שלמות ללא אהבה ועל כך יש לי ויכוח. אני לא יכולה להסכים עם המסר שהספר מעביר. כך אומרת מימי בעמ' 209 " אני חושבת שלהיות לבד בעולם זה כמו להיות בעולם שהוא אחרי אסון, כמו אחרי מפולת מכרות, כשכל העולם שהכרנו מתמוטט וצריך להינצל, ואז כל דרך לזחול החוצה אל האוויר ואל האור תהיה הדרך הנכונה"  - נאמנה למסר הזה מנסה מימי כל דרך כדי להגיע אל אור האהבה. היא משמרת אהבה בלתי אפשרית, מתאהבת בגבר פרוד כדי שגם זה יהיה בלתי אפשרי. היא מסתובבת בעולם ותרה אחרי דבר מה חמקמק ועמום הנקרא אהבה. מרים קוץ מנסה לפרק את המושג ולהמחיש אותו לקורא, מהי האהבה? כל הדמויות בספר מתעסקות במושג הזה. אחותה של מימי עומדת להתגרש מבעלה עקב בגידה, המטופלים של מימי מדברים על שברון לב, על התאהבות מטורפת, על שלישיות. כולם בספר עסוקים במרוץ אחר מציאת התחבושת המושלמת ללב- אהבה? שתביא להם אושר. כי אין אושר ללא אהבה. אני חושבת שאהבה רומנטית היא רק סוג אחד של אהבה. סוג של פנטזיה די ילדותית שאותה רוצים לממש בעקבות יותר מדי אגדות וספרים העוסקים באביר על הסוס הלבן או בנסיכה המושלמת.

הלן פישר שכתבה את "אנטומיה של אהבה" אומרת שיש מולקולה קטנה בשם פנילאתיל אמין שלה חוברים שני נירוטרנסמיטורים בשם נורדרלין ודופמין והם שגורמים לתחושת שכרון החושים וההתאהבות. לאחר שנתיים עד ארבע שנים תופסים נירוהורמונים  אופיאטיים את מקום הקודמים וסערת הרגשות הופכת לשלווה ויציבות. כלומר, כמות הורמוני ה"אהבה" ירדה.  לדעתה, דפוס התנהגות זה נובע מלחץ אבולוציוני של פיזור הגנים.

תקופה של ארבע שנים מאפשרת לזוג להקים צאצאים ומשעשו זאת הם יכולים להיפרד כי את חובתם הביולוגית כבר מילאו. אפשר אפוא לצאת לדרך מחדש ולפזר שוב את הגנים. ועוד משהו: החלפת בת הזוג מבטיחה לגבר צאצאים חדשים מבת זוג אחרת. בדרך זו הוא מגדיל את השונות הגנטית של צאצאיו ומעלה בכך את סיכויי ההישרדות של הגנים שלו.

כלומר, גם המדע מאושש את התפיסה שההתאהבות היא מעשה שכרון חושים או במילים אחרות שיגעון חושים ושבסופו של דבר השיגעון יחלוף לטובת הקמת תא יציב- משפחתי.

מרים קוץ עוסקת בספרה רק בשלב ההתאהבות. הגיבורה שלה דבקה בפנטזיה ולא מרפה וכפי שכתבתי זה עצוב בעיניי והרסני. מי שחושב שאהבה היא ציר מרכזי בחייו יתאכזב מאד לגלות שדווקא מערכות יחסים שיש בהם תקשורת טובה, מחויבות וחיבה, הן אלה ששורדות הרבה יותר טוב. מימי נידונה לחיים של חיפוש לא מציאותי וכמה טוב שמדובר בגיבורה ספרותית בלבד.

"על רקע רומטי"- מרים קוץ

ידיעות ספרים. ספרי חמד.